Posted on

פרדי דורה

כותב המאמר – הדי אור

“פרדי דורה מעולם לא עלה להופיע ללא עניבת פפיון (דבר שלא כל כך היה נהוג בארץ בשנים ההם וגם לאחריהם)”

אחת המשימות של “בן גוריון עשר – היסטוריה ישראלית על המדף” היא לשמר את הפריטים והחפצים של “מה שהיה כאן” ולעלות מתהום הנשיה דברים שנשכחו. על מנת לבצע פעולות אלו אני מנסה לרכוש פריטים של חיי היום יום מהעבר הקרוב (משנות העשרים עד שנות השבעים) וכן לכתוב עליהם במאמרים המתפרסמים במקומות שונים ובתדירות משתנה. כפי שאתם יודעים (או לא יודעים) כל המאמרים שלי מבוססים אך ורק על פריטים שנמצאים באוספים שלי (וגם ב”לא אוספים”). והפעם הסיפור יהיה על מישהו ועל משהו.

פרדי דורה. נולד ב-1922 בגרמניה (היום חלק זה בפולין) בשם מנפרד דורה. בשנת 1939 עלה לארץ. משפחתו שלא עלתה ארצה נרצחו כולם על ידי הנאצים (חמישה אחים ואחיות והוריו). בשנות הארבעים והחמישים הוא נחשב אחד מה”סלבים” בישראל. היה אחד מכוכבי הבידור והאמנים הפופולריים בשנים אלו בארץ.

פרדי דורה / הדי אור – היסטוריה ישראלית על המדף

שהגיע לארץ הלך להכשרה בקיבוץ עין חרוד ולאחר 3 שנים עבר לגור בתל אביב. התגייס כנוטר למשטרת הישובים העברים ולאחר שהשתחרר חזר לתל אביב ניהל מועדון לריקודים סלוניים !!! והופיע בשירה במספר מועדונים. ב-1947 התחתן לתמניה צברית ונולדו להם 2 בנות.

בצהל שירת כמתופף וכזמר בתזמורת חיל האויר. לאחר מכן עבד כקצין בידור באוניות הנוסעים של חברת “צים”. לאחר מכן הצטרף לתיאטרון “לי-לה-לו” ושנסגר הצטרף לתיאטרון “דו-רה-מי” שבהערת אגב גם שני תיאטרונים אלו חייבים לקבל התייחסות בעתיד על מנת לעלות גם אותם מתהום הנשיה.

בהמשך דרכו פתח מועדון בחיפה ובשנת 1956 (שנה מאוד חשובה כי אני נולדתי בה) הוא התחיל את הקריירה שלו בנהריה. התחיל להופיע בפנסיון טוטי לוי ובקפה פינגווין.

בסוף שנות ה-50 פתח את מועדון פרדי דורה ובשנת 1960 פתח בית הארחה בשם פונדק פרדי שעבד עד שנת 1978.

פרדי דורה מעולם לא עלה להופיע ללא עניבת פפיון (דבר שלא כל כך היה נהוג בארץ בשנים ההם וגם לאחריהם). כמו כן בניגוד גמור לרוח התקופה בשנות החמישים והשישים במדינה שנהגו לשיר שירים בעברית, חלקם מקוריים וחלקם מתורגמים, פרדי שר בעברית ובגרמנית בסגנונות בינלאומיים שונים (סמבה, טנגו, פסדובלה ואלס ועוד) ולא את שירי החלוצים, הפלמח, הרוסיים וכו שהיו הם הם השירים המושרים בארצנו. כמו כן פרדי הופיע גם באירופה. התכנים של רוב שיריו היו רומנטיים, שירים שניתן היה לרקוד לצליליהם במקצבים שונים.

בין שיריו המפורסמים והמוכרים באותה תקופה היו “לילה בהיר”, “הניפגש”, אושר”, “בובה מקובה” ועוד. כמו כן שיר מצליח נוסף היה השיר שתורגם לעברית מהשיר של אדי קונסטנטין “אב יקר” שאותו ביצע עם ביתו בקטנה אריאלה (שנפטרה בגיל 44 בשנת 1992).

בשנותיו האחרונות של חייו סבל פרדי דורה ממחלת האלצהיימר ונפטר בגיל 83 ב-2006.

ברשותי מספר גלויות אשר עוצבו למקומות בהם פרדי הופיע וכן תפריט מ”פונדק פרדי” המלווה בהמון חוש הומור.

כדאי להתעכב בהסתכלות בתפריט על הפרטים הקטנים (אשר מופיעים גם בהגדלה) כגון שהתפריט נגנב מהפונדק.

פרדי דורה תפריט / הדי אור – היסטוריה ישראלית על המדף

שזה הפונדק הטוב ביותר מדרום לבירות. שתה ושפוך כי מחר א ברוך. משקאות גולה (גטו דרינק’ס). זנבות תרנגול (קוקטילים). משקאות בלי טעם וריח. סמן כל מה שאכלת – כדי שתוכל להראות לרופא ועוד. מ”לא אוסף” תוכניות של מועדון “לי-לה-לו” לצערי לא הצלחתי למצוא תוכניות שהוא הופיע בהם כי הם מוקדמות יותר אבל בתוכניות של תיאטרון “דו-רה-מי” בהחלט מצאתי והיא מופיע במאמר זה ואפילו בחלקים מוגדלים ממנה לנוחות הקורא.

מקווה שנהנתם.

קרדיט: הדי אור

Posted on

אוסף יפה ירקוני

כותב המאמר – הדי אור

“יפה ירקוני הייתה זמרת ישראלית, פופולרית ביותר בשנות החמישים והשישים. כלת פרס ישראל לזמר עברי”

יפה ירקוני נולדה ב-24 בדצמבר 1925 ונפטרה ב- 1 בינואר 2012. כאן זאת הזדמנות להראות חלק מאוסף על יפה ירקוני שברשותי וכן את סיפור חייה (שחלקה מופיע בפירסומים שונים וחלקם ברשותי בכתב ידה ולדעתי לא התפרסמו בשום מקום אחר).

אני ממש לא אוסף פריטי יפה ירקוני. למרות כל זאת ברור שב”לא אוסף” שירונים הנרחב שלי יש מספר רב של של שירונים של יפה ירקוני (ואפילו בשמות משפחה אחרים). ברור שב”לא אוסף” תקליטים ותקליטונים שלי יש מספר תקליטים בביצוע יפה ירקוני אבל להגיד שאני אוסף פריטי יפה ירקוני לא יהיה דברי אמת. לפני מספר שנים בשיטוטי בשוק הפשפשים באחד השולחנות בשוק היתה התקהלות רבה. על השולחן הוצגו מבחר גביעים, מדליות, פלקטים, יומנים, תמונות, תקליטים ועוד של יפה ירקוני. גביעים שהיא קיבלה כהוקרה על הופעה במוצב נידח זה או בפני חיילי חטיבה זו. המוכר רצה למכור את כל האוסף במלואו ואני רציתי לשמר את כל האוסף במלואו. כך שהרצונות של האחד והרצונות של השני התאחדו ונעשתה עיסקה שהיתה כדאית לשני הצדדים (לדעתי יותר לי כי אסופת החומרים יפה מאוד ומשמחת אותי בכל עת שאני מסתכל ומעיין בה).

יפה ירקוני הייתה זמרת ישראלית, פופולרית ביותר בשנות החמישים והשישים. כלת פרס ישראל לזמר עברי. נולדה בשם יפה אברמוב כבת הבכורה לאברהם ומלכה במשפחה בת שלושה ילדים. הוריה עלו לארץ ישראל מהקווקז בתחילת המאה העשרים. היא גדלה בדרום תל אביב ובגבעת רמב”ם (כיום שכונה בגבעתיים) והחלה את דרכה האמנותית בגיל צעיר, כשיחד עם אחותה ואחיה הצעירים הופיעה בבית הקפה המשפחתי בגבעת רמב”ם בהרכב שיצרו שנקרא “במתי”. ההרכב זכה להצלחה בקרב באי בית הקפה הפופולרי, ובהמלצת הזמר שמואל פישר היא התקבלה כרקדנית בלהקת הבלט של גרטרוד קראוס ורקדה במסגרתה במשך עשר שנים. בכתיבה בזכרונות על גרטרוד קראוס כתבה יפה ירקוני ” גרטרוד היתה האשה הכי חשובה לי בחיי. בזכותה גיליתי עולם חדש. בילדותי גרתי בגבעת רמב”ם……. הגענו אליה ברחוב פרוג בת”א וקיבלה אותנו בשימחה. היא לא ידעה עברית טובה וזה היה מצחיק איך המציאה בעצמה עברית משלה ….”

ב-21 בספטמבר 1944 נישאה ליוסף גוסטין, שהתגייס יום לאחר הנישואין והיה מראשוני המתנדבים היהודים לצבא הבריטי. הוא וחבריו צורפו אחר-כך לבריגדה היהודית. גוסטין נהרג ב-29 במרץ 1945 במערכה על נהר סניו, בזירה האיטלקית במלחמת העולם השנייה.

את ניסיונה הראשון כזמרת קנתה לה בלהקת “החישטרון” של החטיבה שהוקמה בזמן המלחמה והיא צורפה אליה. מספר שירים זוהו עם יפה ירקוני כגון “אל נא תאמר לי שלום”, “שחרחורת”, “קרה זה רק הפעם”, “האמיני יום יבוא” ו”באב אל ואד” שכתב כשנה לאחר תום הקרבות חיים גורי, לזכרם של מלווי השיירות (שאבי, יגאל בוטרימוביץ היה בין המלווים בשירותו בפלמ”ח לא בין הנופלים) ועוד.

ב-1948 נישאה בשנית לשייקה ירקוני, איש ההגנה וממייסדי החי”ש (שנפטר ב-29 באוגוסט 1983).

מיד לאחר הקמת המדינה יפה ירקוני חתמה על חוזה עם חברת התקליטים “הד ארצי” תמורת 2 לירות לחודש והחלה להקליט ללא הפוגה כמעט. היא הקליטה מעל 1000 שירים כאשר 400 מהם לילדים והוציאה 70 תקליטים אריכי נגן וארבע קומפקט דיסק.

ירקוני הופיעה ברוסיה בשנת 1989, שש פעמים ביפן, קונצרטים וטלוויזיה בכל דרום אמריקה, אוסטרליה, דרום אפריקה ובארצות הסקנדנביות. היא הופיעה על הבמות המכובדות ביותר כגון: “קרנגי הול” בניו יורק, ב”ווסטברי מיוזיק הול”, ב”אבייברי פישר הול”, ב”לינקולן סנטר”, בפסטיבל הגאז במונטריי עם דיסי גלסבי, בלונדון פאלדיום, באולימפיה פריז ועוד.

בנוסף לשירים המזוהים “שירי יפה ירקוני” (כפי שציינתי קודם) שירי הילדים שלה מושרים עד היום כגון: עגלה עם סוסה, קוראים לי ליבי, אבא שלי, שירי חגים ועוד.

במאמר זה אני מעלה מספר פריטים יחודים כגון גביעים שקיבלה לאורך השנים בהופעות התנדבויות בפני חיילים, פגישות ביום בחייה לקראת סוף שנות השמונים, פלקט, ספר שקיבלה במתנה, תמונות ועוד.

תמיד היא תשאר בזיכרוננו כזמרת המלחמות עם השירים האדירים שריגשו אותנו אז עד מאוד.

נ”ב: בכל המאמרים שלי אני משתמש אך ורק בפריטים אשר נמצאים בידי ושייכים לאוספים הרבים והשונים שלי. מקווה שנהנתם.

קרדיט: הדי אור

Posted on

“איסוף מנחם” (Comfort Collection)

כותב המאמר – הדי אור

אוכל מנחם (Comfort Food) הוא מושג ותיק משנות השישים שרק בשנים האחרונות הגיע לשימוש בארץ. הכוונה היא לאוכל אשר גורם לנו להרגיש טוב, משרה בנו ביטחון ורוגע, הרבה קלוריות ובדרך כלל פשוט להכנה. אצלי האוכל מתחלק לשניים וניחומים הוא לא אחד מהם. אוהב או לא אוהב. כמעט כמו בחיי. אבל עכשיו אני לא רוצה להתיחס לאוכל. אני רוצה להתיחס למשהו שגורם לי אישית ניחום, רוגע, כייף והנאה. האיסוף. וזה בנוסף למשפחתי היקרה.

עכשיו בתקופה לחוצה זו, בתקופה שהדבר הידוע הוא כמה אנשים נדבקו עד כה וכמה אנשים נפטרו עד כה מהוירוס שמשתולל בעולם, בתקופה שהלא ידוע הוא עצום, בתקופה שהמתח, החששות מה יהיה בעתיד הקרוב וברור שהמה יהיה בעתיד היותר רחוק לא ידוע ומטריד הרבה יותר, מצאתי לי את העיסוק המרגיע. “איסוף מנחם” (Comfort Collection).

נכון שבימים אלו יותר קשה להשיג דברים שיגיעו אליך אבל זה אפשרי, וגם לזה מוצאים פיתרונים לא מסוכנים ולא מדבקים. אחד מהאוספים המשמעותים והחזקים שיש ברשותי הוא אוסף פריטי האלכוהול מארץ ישראל. אוסף זה מורכב מאלפי פריטים טובים ומיוחדים. מגוון רחב ועמוק בכיוונים שונים ומשונים ובהחלט אוסף זה נותן לי סיפוק רב. ולמרות המצב המחורבן כיום, וחס וחלילה שאני אתלונן שהשווקים סגורים ונעולים, כי זה יראה טיפשי שעל כך אני מתלונן, בעוד שיש אנשים שאיבדו את יקירהם, איבדו את מקור פרנסתם, חיים במתח ובפחד, אז לא מתלונן ומציין כי למרות הכל, ולמרות סגירת השווקים ומצב רוח עגמומי משהו, בכל זאת מצליח להגדיל את אוספי זה והנה דוגמה של השלל שהושג בימים האחרונים.

להנאתכם ובריאות.

נ”ב: בפריטים הרצ”ב יש סקיצה אורגינלית של הצייר דוד גלבוע שבו שני המרגלים מחזיקים אשכול ענבים. ברור שזה לתעשיית היין הישראלי ולא למשרד התירות כי הוא מוקף בעוד ענבים.

דוד גלבוע ציור אורגינל / הדי אור – היסטוריה ישראלית על המדף

כמו כן יש רשימת מחירים ופירוט מה יש בחבילה אשר נשלחת לכל העולם מהיקב של כרמל מזרחי. מחירון של כרמי תקווה וכן מחירון של חברת פלווין שהיא חברת בת של כרמל מזרחי אשר עסקה במכירה באנגליה והפריטים הללו מתקופת פלשטינה.

יש פרוספקט יפיפה עם רשימת הסניפים של כרמל מזרחי בעולם ברור מפלשטינה. ניר מכתבים של פרידמן ועליו מכתב פרטי משנת 1928.

ניר מכתבים של פרידמן / הדי אור – היסטוריה ישראלית על המדף

משקה מבריא שעדין לא הצלחתי לזהות מהו המשקה הזה כי הייתי רוצה לגימה או שתיים ממנו.

משקה מבריא לא יודע איזה עדין / הדי אור – היסטוריה ישראלית על המדף

בקשה לסימון מסחרי של משקה כרמל גזוז שגם אותו לא ממש הצלחתי לזהות עדין, ועוד מספר פריטים בנושא והעיקר עשרות תוויות של אלכוהול ארץ ישראלי שאין לי באוסף תוויות אלכוהול ארץ ישראלי.

רישום סימון מסחרי למשקה לבדיקה / הדי אור – היסטוריה ישראלית על המדף

קרדיט: הדי אור

Posted on

אוסף “אל על”

אוסף אל-על

כותב המאמר – הדי אור

“טיסת הבכורה של חברת אל על התקיימה כבר בספטמבר 1948. המשימה הייתה להביא ארצה את נשיא המדינה..”

אוסף חברת “אל על” הוא האוסף היקר לי ביותר. לא מבחינה כספית אלא מבחינה רגשית. אוסף של פריטים השייכים לחברת “אל על” של פעם קרוב לליבי לא מפאת השירות, האוכל, עמידה בזמנים, המטוסים החדישים וכו’ אלא כי “אל על” בשנים הראשונות של הקמתה והקמת המדינה הם “טסות” ביחד. אין הרבה אירועים ש”אל על” לא נמצאת שם. מהבאת נשיא המדינה ויצמן מזנווה בשנת 1948, דרך העלאת עולים מארצות רבות בעולם, שהיתה בראש רשימת המשימות הציוניות, כגון העלתם ארצה את יהודי תימן במבצע מרבד הקסמים / על כנפי נשרים ובעזרתם של חברות תעופה נוספות, הטסת אישים ישראלים לעולם, הפלתו של מטוס “אל על” בבולגריה בשנת 1955 וברור שהמבצע החשוב ביותר, לדעתי, הוא הבאת הצורר הנאצי, אייכמן, לארץ, לאחר חטיפתו מארגנטינה בידי אנשי המוסד בשיתוף חברת “אל על”.

מי מאיתנו הישראלים אינו מכיר את חברת “אל על”? מי לא טס לפחות פעם אחת בחייו לחו”ל בחברת “אל על”? מי מאיתנו לא התלונן, בעבר, על השירות הגרוע, אבל הצטרף למחיאות הכפיים בנחיתה המוצלחת? מי מאיתנו לא התרגש כשראה את אלפי העולים החדשים מרוסיה, היוצאים ממטוסי “אל על” בשדה התעופה לוד? בקיצור, “אל על” מייצגת יותר מכל חברה אחרת את ישראל והישראליות: החל מהשירות הלקוי, עבור באי העמידה בלוחות הזמנים וכלה במבצעים הנועזים וברוח הפטריוטית.

לפני ההתחלה: התעופה היהודית תחת השלטון הבריטי

ימי השלטון הבריטי הם ימי המדינה שבדרך. היישוב היהודי השכיל באותה תקופה לבנות את כוחו ולהכין את הקרקע לעצמאות כמעט בכל מובן אפשרי. נושא התעופה מהווה דוגמא טובה לכך: על אף מגבלות חוקיות הכין היישוב תשתית ראויה לתעופה אזרחית וצבאית.

הצעד המשמעותי הראשון בכיוון זה היה הקמת קלוב התעופה “הגמל המעופף” במרץ 1933, אשר בהמשך נקרא “קלוב התעופה הארצישראלי”. במסגרת זו למדו בני נוער את עקרונות התעופה ורכשו ניסיון בהטסת דאונים, כשלב מכין לקראת הכשרתם כטייסים. ב-1936 הוקמה על ידי מוסדות לאומיים שונים בארץ ישראל כגון ההסתדרות והסוכנות היהודית וביוזמתם של דב הוז ויצחק בן יעקב, חברת “אוירון”, חברת התעופה הראשונה של היישוב העברי, החברה, שפעלה למעשה כשלוחה של ארגון “ההגנה”, הפעילה בית ספר לטיס בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. בוגרי הקורס הקימו את שירות האוויר של ההגנה, שהיה תחילתו של חיל האוויר הישראלי, ורבים מהם היו מראשוני הטייסים של אל על. כל פריט אספנות הקשור בחברת אוירון הינו קשה להשגה.

אל על – הטיסה הראשונה לפני ההקמה

עם הקמת המדינה הוחלט כי יש צורך בהקמת חברת תעופה לאומית. שר התחבורה בממשלה הזמנית, דוד רמז, החליט כי מן הראוי כי שם החברה יילקח מהמקורות. הוא נטל את הפסוק “ואל על יקראו” (הושע, פרק י”א, פסוק ז’) וקבעו כשם הרשמי של חברת התעופה. השם צוייר על גוף המטוס בעברית ובאנגלית וכן על זנב המטוס צוייר דגל ישראל.

טיסת הבכורה של חברת אל על התקיימה כבר בספטמבר 1948. המשימה הייתה להביא ארצה את נשיא המדינה (למעשה, נשיא מועצת המדינה הזמנית), חיים ויצמן ואת רעייתו ורה, מז’נבה. בתחילה תוכננה טיסה צבאית, אבל השלטונות השוויצרים דחו את הבקשה בשל האמברגו הצבאי שהוטל על ישראל. לפיכך הוקמה במהירות במשרד התחבורה חברת “אל על”, “חברת התעופה הלאומית של ישראל”. המטוס נוקה, נצבע וטוהר מכל הקשר צבאי, והותקן כאזרחי לחלוטין. כמו כן שם המטוס נקרא “רחובות” על שם עיר מגוריו של נשיא המדינה. המטוס היה מסוג דאגלס C-54 סקיימאסטר בעל ארבעה מנועים – אחד ממטוסי התובלה של חיל האויר במהלך מלחמת העצמאות. במסגרת הסבתו לתעופה אזרחית הותקנו בו שטיחים וכורסאות ש”נשאלו” מבתי המלון ברח’ הירקון בתל אביב, וכן רכיבים משרידי מטוסים בריטים מימי מלחמת העולם השניה. 

עתה נותרה עוד בעיה אחת: נדרש דייל מקצועי, אשר יוכל לשרת במקצועיות אישיות רמת דרג. הפתרון נמצא בדמותו של נורברט סלומון, רב המלצרים של בית המלון “ארמון” שליד הטיילת בתל אביב. סולומון גויס למשימה הפך בזאת לדייל הראשון בתולדות אל על.  חיל האוויר העניק שחרור מיוחד למרים גולד הנאה, והיא שימשה בטיסה זו כדיילת.  המדים – מקטורן בסגנון אפודת קרב ומכנסי צמר בגוון כחול אפרפר כהה – הוכנו במהירות רבה, כנראה, אצל א.ב.ג. מרחוב אלנבי. על המדים התנוסס סמל הגמל המעופף (למיטב ידיעתי סמל זה אינו בנמצא כיום). לפי אחת הגרסאות ההשראה לסמל הגיעה מקלוב התעופה הישן ומסמלו של יריד המזרח. על פי גרסא אחרת הסמל נשאל מדואר ישראל – איילה שלוחה ומגן דוד.

כך או אחרת, ב-29 לספטמבר 1948, לאחר עשר שעות טיסה, נחת נשיא מדינת ישראל בשדה התעופה בבסיס עקרון שמדרום מזרח לתל אביב (כיום בסיס חיל האוויר תל נוף) והתקבל בטקס רב רושם. מיד אחרי הבאת הנשיא ארצה, יצא המטוס עם אותו הצוות להביא ארצה מרומא קבוצת מנהיגים מיהודי ארה”ב, בראשותו של הרב אבא הלל סילבר, וכן קבוצת עולים.

בהסתייגות מטיסה ראשונה זו החלה אל על שירות אווירי ממשי רק ב-31 ביולי 1949, בשירות טיסות סדירות לפריז.

הטיסה שלא שבה הביתה

כפי שציינו לעיל חלק מטיסות אל על בהן הובאו עולים ארצה היו כרוכות בסכנה. אולם מטוס אל על הראשון שחווה אסון בטחוני היה דווקא בטיסה אזרחית רגילה. היה זה ב-27 ביולי 1955. מטוס לוקהיד קונסטליישן בטיסת אל על מספר 402 היה בדרכו מלונדון, פריז ווינה לישראל. בעת שהטיסה הייתה מעל שמי יוגוסלביה נקלע המטוס לרוחות עזות שהיטו אותו ממסלולו, והוא נכנס לשטחה האווירי של בולגריה. חיל האוויר הבולגרי הזניק שני מטוסי קרב, אשר ירו במטוס הקונסטליישן והפילו אותו. כל חמישים ושמונה הנוסעים (בהם גם שבעה אנשי צוות) נספו באסון.

ברור שהאירוע המשמעותי הבא הוא הבאת אייכמן לארץ על ידי מטוס “אל על”  לאחר חטיפת. הבאת אייכמן לארץ היתה משמעותית לעם ישראל והחדרת הפחד לנאצים אשר הסתובבו בחופשיות בערים רבות בעולם. ברשותי ספר הטיסה של אחד מאנשי הצוות אשר היה בטיסה זו. על טיסה זו נכתב רבות רק אציין כי אייכמן הולבש בבגדי טייס של אל על ובזריקת טישטוש הורדם/טושטש שפכו עליו אלכוהול ועלו למטוס שהוא נתמך עם שני “אנשי צוות אוויר” כשיכור שחזר מערב בילוי מענג.

מקווה שנהנתם

קרדיט: הדי אור

Posted on

“כתב” – עט נובע ישראלי

אוסף כתב

כותב המאמר – הדי אור

“כתב” – עט נובע ישראלי (“כַּתָּב” KATAB).

לפני כשנה הצלחתי להשיג מתקן תצוגה אשר היו מונחים על הדלפק בחנויות הספרים / העטים / ציוד משרדי ובתוכם היו מוצגים עטי הכתיבה של החברה. הצלחתי גם להשלים ולהכניס עטי “כתב” למתקן התצוגה המדהים הזה (לפחות לטעמי) כפי שהוצג לפני שבעים / שמונים שנים בחנויות.

מפעל “כתב” הוקם בשנת 1936 ברמת גן ברחוב ביאליק על ידי האחים וולטר ואריק קורנפלד. המפעל עסק ביצור עטים נובעים וכן בעפרונות מכניים. הסדרות הראשונות של העטים היו באיכות גבוהה מאוד.

תמונות מאוסף הדי אור – היסטוריה ישראלית על המדף

בזמן מלחמת העולם השניה בעקבות מחסור בחומרי הגלם המפעל מיחזר פלסטיק משומש והאיכות ירדה בהתאם. בסיום המלחמה המפעל חזר ליצר את מוצריו באיכות הקודמת. מאוד קל לתארך את שנות היצור של העטים. לפני המלחמה העטים היו מהודרים ועם שיבוץ פריטי זהב. בשנות המלחמה איכות נמוכה יותר, ועד הקמת המדינה כיתוב באנגלית נוצר בפלשטינה Made in” Palestine”. בתחילת שנות ה-50 עט הפרקר 51 וכן העטים הכדורים הפכו לפופלריים, המכירות של מפעל “כתב” ירדו ולמרות איכותם בשנת 1954 המפעל נסגר.

קרדיט: הדי אור