Posted on

ההיסטוריה הנעלמת של הכסף היהודי בשואה

סט שלם של שטרות גטו טרזינשטט

לפחות 20 מחנות ריכוז ברחבי אירופה ובתוכם אושוויץ, דאכאו, ווסטרבורק ובוכנוואלד, הנהיגו מערכת כסף יהודי. וכמו בגטאות זה שרת את הנאצים ליצירת מראית עין של חיים רגילים ונורמאליים

הרייך השלישי החרים מכל היהודים תחת שליטתו את כל כספם והחליף אותו בכסף שמטרתו להתחכם  ולמנוע את בריחת היהודים באמצעות הכסף שהוחרם. 

בספטמבר 1942 רופא אוסטרי יהודי בשם ויקטור פרנקל גורש עם משפחתו לגטו טרייזנשטאט המצוי כיום בצ’כיה. לאחר שנתיים הוא ואשתו הועברו לאושויץ נשלח פרנקל לבדו למחנה הריכוז  Kaufering בדרום גרמניה, מחנה שהיה חלק מקומפלקס  מחנה דכאו.                                                          

בספר זיכרונותיו משנת 1946 “חיפוש האדם את משמעותו” פרנקל מתאר משמעות מסוימת של המחנה וכותב כי הוא וחבריו הועסקו גם בחפירת תעלות ומנהרות.   “פעם אחת” הוא כותב ” עסקתי בחפירת תעלה ללא כל עזרה, לצורך ניקוז המים מתחת לכביש. עבודה זו לא נשארה ללא תגמול ומעט לפני כריסטמס 1944 קיבלתי מהם תלושי פרימיום . תלושים אלו הונפקו על ידי חברת הבנייה אליה למעשה נמכרנו כעבדים “.

החברה שילמה להנהלת המחנה סכום קבוע ליום עבודה עבור כל אסיר. כל תלוש כזה עלה לחברה 50 פניגס וניתן היה לקבל תמורתו 6 סיגריות . בספרו “לשרוד באושויץ” משנת 1947, כותב פרימו לוי דבר דומה אותו הוא כינה “תלושי שי” אשר הוא וחבריו קיבלו מהגרמנים והחליפו בלחם או בטבק זול.

לוי מתאר כיצד התלושים שחולקו על ידי סגל המחנה שימשו בקרב האסירים ככסף לכל דבר וערך התלושים עלה או ירד בחלק מהימים ממש לפי חוקי הכלכלה הקלאסיים !   

הכסף היהודי בתקופת השואה, מהשטרות שהונפקו ע”י הנאצים וחולקו ליהודים ועד ל”תלושים” או “כסף מחנה” ששימש לאסירים, כמעט לא נחקר ע”י חוקרים בזמן תקופת השואה. זוהי היסטוריה שנעלמה מהשיח הציבורי. כעבור 70 שנה מתבוסת הרייך השלישי, כספי השואה היו מוכרים לקבוצה קטנה של אספנים, חוקרים, ניצולים ואוצרים של מוזאוני שואה כגון אלו שביוסטון וושינגטון ויד ושם בארץ.

בסתיו 2015 הגיע אוסף שטרות ומטבעות למרכז סטרסלר ללימודי השואה באוניברסיטת וורססטר במסצ’וסט, אוסף שנתרם על ידי רוברט מסינג, חוקר ואספן חובב שחקר מטבעות ושטרות. על ידי חשיפת מידע זה לכלל הסטודנטים, הבטיחו מסינג וסטרסלר שדורות עתידיים יוכלו להמשיך ולחקור פיסת היסטוריה כה רחבה שהוזנחה לחלוטין. רק לאחר שרוברט מסינג ביקר בישראל ב 1959, הוא החל להתעניין בנומיסמטיקה. מסינג  ביקר בארץ כ 30 פעם מאז והשתתף בחפירות ארכיאולוגיות , בכללן גם של מטבעות עתיקים. הגילוי המפתיע ביותר שלו קרה דווקא בכינוס נומיסמטי בארצות הברית בשנת 2009.

מסינג מתאר כיצד הוא משוטט בתערוכה, משוחח עם סוחרים המוכרים לו ומביט בשטרות על שולחנות, כאשר לפתע הוא מבחין בשטר שכתוב עליו ‘Koncentrationsläger Dachau,’ , כלומר מחנה ריכוז דכאו. מעולם לא ראיתי שטר דומה מספר מסינג וההפתעה הייתה גדולה. חזרתי לביתי והחילותי חוקר וגיליתי כי למחנות ריכוז רבים וגם לגטאות, היה כסף שלהם.

בשנים הבאות המשיך מסינג לבקר בתערוכות, לחקור באינטרנט, להשתתף במכירות פומביות ברשת ולחקור אתרים של אספני שטרות ומטבעות תוך כדי רכישת כספים שהונפקו בתקופת השואה עבור יהודים.

הוא הצליח לאסוף אמנם רק כ 20 שטרות ומטבעות ממחנות וגטאות שונים כולל לודג’ וטרייזנשטאט, אך הראוי לציון הוא כי כספים אלו שרדו למרות מאמצי הנאצים להשמיד כל דבר כאשר הבינו כי הם מפסידים במלחמה.

ב 26 לאפריל 1938, פרסמו הנאצים צו הדורש מכל יהודי גרמניה ואוסטריה לגלות ולמסור כל נכס שלהם שערכו גבוה מסכום של 5,000 רייכסמרקס, שווי של 34,000 דולר בערכים של ימינו.

עם הכנסת היהודים לגטאות, שהיו אזורים המופרדים משאר האוכלוסיה, התחילו הנאצים בחלק מהגטאות להנפיק תלושים או אסימונים בעלי ערך מזערי מהכסף האמיתי ואשר ניתן היה לפדות אותם אך ורק בגטו בו הונפקו ועל ידי כך נמנעה למעשה מהיהודים האפשרות להיות חלק מהכלכלה הגרמנית.

היהודים יכלו לעסוק בעבודות שונות בגטו אך השכר היה נמוך מאד והתשלום היה ניתן כמעט תמיד בקופונים/שטרות של הגטו, והיה ניתן לקנות עימם אוכל, בגדים, סיגריות ומוצרים שונים במחירים מופרזים ביותר.

לודג’ אשר בפולין הכבושה, היה הגטו הראשון בו הנאצים עיצבו, הדפיסו וחילקו שטרות ומטבעות שכאמור היו שימושיים אך ורק לתושבי הגטו. שטרות הגטו אשר שימשו את 160,000 תושביו משנת 1940 ועד שחרור הגטו בשנת 1944, נשאו את סמל מנורת שבעת הקנים, סמל מגן הדוד, כאשר כל הרקע של השטר עוצב בצורת גדרות תיל.

הגרמנים דאגו להדפיס ולהטביע במהירות שטרות ואסימונים/מטבעות כמעט בכל הגטאות באזורים אותם כבשו. כל פריט כזה נשא עליו את שם הגטו, עריך כספי ולרוב מגן דוד. 

וכך הפך הכסף אשר לאורך מאות שנים הואשמו היהודים במסחר ובשליטה בו, לאמצעי שליטה ביהודים עצמם!

בנוסף החלו הנאצים בתחילת 1943 בטרייזנשטאט לחלק כסף של הגטו על מנת ליצור מראית עין של חיים נורמלים בעיני היהודים אך גם עבור משלחות הצלב האדום משוויץ ומדנמרק שביקרו במחנה בעקבות שמועות וחשדות אודות השמדת העם שהנאצים מבצעים. ב 23 ליוני 1944 שתי משלחות משוויץ ואחת מדנמרק ביקרו במחנה בליווי קציני אס אס. לפני הביקורים דאגו הנאצים “ליפות” את המחנה ובנוסף על מנת שהמחנה לא יראה עמוס וצפוף ביהודים, דאגו הנאצים לשלוח 7,500 יהודים בשבעה משלוחים להשמדה באושוויץ.

במחקרו “הכסף היהודי של הגטאות ומחנות הריכוז” משנת 1990, כותב צבי סטאל, היסטוריון ואספן נומיסמטיקה את הדברים הבאים :”שיטת הכסף במחנה טרייזנשטאט הייתה הצגה גדולה על מנת להרשים את הצלב האדום ומבקרים אחרים בגטו. בנוסף היו במחנה תיאטרון וקונצרטים, ארועי ספורט וכאמור כל זה בתוספת למערכת המוניטארית היו מאמץ להראות חיי יום יום שיגרתיים בגטו היהודי” .

הכסף היהודי בגטאות היה אם כך לא רק מראית עין של ביטחון מסויים ליהודים או לפחות תחושת “נורמליות” לתושבי הגטאות ולמבקרים, אלא גם גורם מאד מרתיע כלפי היהודים שחשבו על אפשרות של בריחה מהגטו. “הכסף החזיק אנשים במקומם” אמר קרול מאנלי, האוצר הראשי של מוזיאון השואה ביוסטון, אשר ברשותו אוסף של כ 500 פריטי כסף יהודי של הגטאות ומחנות הריכוז. “הוא גרם להם להבין כי אפילו אם יצליחו להימלט אין כל כסף ברשותם מאחר וידעו כי לכספי הגטו אין כל ערך אלא רק בגטו או במחנה הריכוז. זו הייתה שיטה מצוינת להפחתת ההתנגדות בקרב היהודים ולמעשה להמשך השליטה וההחזקה בהם”.  

מאחר ובטרייזנשטאט ניהלו הנאצים את ההצגה הגדולה ביותר כלפי העולם, יותר מאשר בגטאות ובמחנות האחרים, קל יותר למצוא את הכסף היהודי של המחנה בקרב אספנים, מאשר אמצעי תשלום של מחנות אחרים, מעצם העובדה שהונפקו וחולקו כמויות גדולות מאד מכסף זה.

אמצעי תשלום אחרים במיוחד מאושוויץ הינם נדירים מאד מאחר ואושוויץ היה מחנה השמדה בו בילו רוב היהודים זמן מועט מאד מאחר והמחנה היה “תחנה אחרונה” ליהודים. מסתבר כי ניצולים רבים ממחנה אושוויץ סיפרו כי כלל לא היו מודעים לכך כי במחנה יש כספים יהודיים!

לפחות 20 מחנות ריכוז ברחבי אירופה ובתוכם אושוויץ, דאכאו, ווסטרבורק ובוכנוואלד, הנהיגו מערכת כסף יהודי. וכמו בגטאות זה שרת את הנאצים ליצירת מראית עין של חיים רגילים ונורמאליים. אסירים שהגיעו למחנות אלו היו לרוב חסרי כל רכוש וההבטחה כי אפשר להרוויח כסף במחנה, אפילו כסף מקומי, סיפקה ונתנה לאסירים אלו תמריץ גדול לעבוד. מאחר והגרמנים נשלחו להילחם, הפך הרייך תלוי יותר ויותר בכוח העבודה היהודי על מנת לספק את מאמצי המלחמה. אסירים מכל המחנות נשלחו למפעלים רבים וכתמורה קיבלו כסף חסר ערך שניתן היה לסחור בו רק בתוך המחנה כאמור לצורך בגדים מזון או סיגריות.   

מחקר מצמרר משנת 2015 שנכתב על ידי מאריסה ג. נטאלי, בשם ” כספי הגטו ומחנה הריכוז כמכשיר להשמדת עם”. כותבת נטאלי:” יתכן וזה הדבר שהעולם הכי פחות ראה ושם לב אליו אך הראוי ביותר לגינוי במורשת השואה: השיטה של השותפות התאגידית שניצלה את חוסר האונים של מיליוני אנשים ושיתפה פעולה עם הנאצים, למען הפקת רווחים כספיים. על ידי החזקת בני אדם במצב של רעב ופיתוי בהבטחות של אמצעי קיום ומחייה, הנאצים והמפעלים ששיתפו עימם פעולה דחפו את קורבנותיהם לעבוד עד מוות. מה שהפתיע אותי ביותר הן הדרכים בהן חברות פרטיות או תאגידים היו שותפים לפשע.היה זה לא רק ניצול אנשים כעבדים אלא שיתוף הפעולה בשיטה הכספית של חלוקת כסף היכול לשמש אך ורק במחנות”      

מוזיאון השואה בוושינגטון מחזיק את אחד האוספים הגדולים בעולם של כספי השואה. בידיו כ 1500 שטרות ואסימונים מהגטאות ומחנות הריכוז. חלק התקבל מאספנים וחלק מניצולי שואה או קרוביהם.

לאחר שבעה עשורים לתום השואה שטרות ואסימונים מצויים במוזיאוני שואה, תערוכות נומיסמטיות או באינטרנט למכירה של לדוגמא מטבע מגטו לודג’ ב 10 דולר ולעומתו יותר מ 4000 דולר לשטר של 25 סנט ממחנה הריכוז הרצוגנבוש אשר בדרום הולנד. עבור ניצולי השואה וצאצאיהם ועבור חלק מאלו האוספים כספי שואה, השווי של פריטים אלו גדול הרבה יותר מאחר והוא מייצג את כושר העמידה וההישרדות של עם שלם שכמעט ונמחה מעל פני האדמה.

פרימו לוי, ניצול שואה ידוע שהונצח בסרט, אמר בשנת 1967 את הדברים הבאים: “עם כסף האדם יכול לעשות דברים רבים. לבנות, לשחד, לבזבז וכדומה. אך איש לא יכול לבנות שום דבר טוב עם הכסף, במקום  בו אין רצון טוב”.

תרגם וערך דורי אנגל דצמבר 2019

Credit to – ©Topic February 2019 –   Santi Elijah Holley & Eleanor Shakespeare 

Published in Topic Magazine  16/2/2019

Read the original article on Topic at:

https://www.topic.com/the-hidden-history-of-holocaust-money

הקבוצה הגדולה של אספני מטבעות, שטרות ומדליות בפייסבוק

להצטרפות >>

Posted on

מה הוא אסימון / Token ?

אסימונים

“ממשלות ומדינות שונות הנפיקו אסימונים חוקיים, לרוב בתקופות משבר או מלחמה לצרכי חלוקת מזון ממשלתי”

מטרת כתיבת טור זה הינה הרחבת הידע של אספנים חדשים ושל אספנים סקרנים, תוך כדי הסבר מהם אסימונים, למה השתמשו בהם וכיצד נוצרו.
אני מקווה כי בעקבות קריאת טור זה יותר אספנים יכנסו לתחום האסימונים מאחר ובעיני זהו תחום מרתק, מעניין ומאתגר ביותר בשדה הנומיסמאטיקה.

כאספן אסימונים אני נשאל מדי פעם “מה זה אסימון?”. זו אומנם שאלה בסיסית ביותר אך בה בעת שאלה קשה לתשובה. תשובתי היא “אסימון עשוי ממתכת כמו מטבע וניתן להשתמש בו ככסף בנסיבות מסוימות אך הוא אינו מטבע אמיתי”. תשובה זו אינה תשובה ממש שלמה אך השואל מקבל מושג מה זה אסימון.

נכון לזמן כתיבת טור זה, המילון המקוון של Merriam-Webster’s , מגדיר Token באופן הבא:

a: a piece resembling a coin issued for use (as for fare on a bus) by a particular group on specified terms
b: a piece resembling a coin issued as money by some person or body other than a de jure government

א. חפץ הדומה למטבע שיוצר לשימוש (כגון לנסיעה באוטובוס) בתנאים מסוימים ועל ידי מוסד מסוים .

ב. חפץ הדומה למטבע שיוצר ככסף על ידי גוף שאינו ממשל או ממשלה חוקית.
כפי שתבחינו הגדרתי את האסימון בפתיחת הסקירה אינה תמציתית ואינה ממצה כמו של המילון אך היא די קרובה למציאות.
הבה נבחן שלושה מאפיינים להתקיימות האסימון לפי הגדרת המילון.

1. האסימון דומה למטבע

אסימונים לרוב אך לא תמיד עשויים ממתכת. אי אפשר להתכחש להגדרה שבכותרת אך אסימונים מסוימים אינם דומים כלל ועיקר למטבע. קיימים אסימונים מחומרים וצורות שונות כגון מעץ, בד, פלסטיק, עצמות בעלי חיים, חרסינה, חמר, קונכייה, גומי, עור, נייר וקרטון, וכמובן מאלומיניום ופליז. למרות אי מילוי תנאי זה רוב האספנים יגדירו חפץ זה כאסימון.

2. אסימון יכול לשמש ככסף

הבה נשנה זאת מעט ונאמר כי האסימון יכול לשמש אותנו להחלפת סחורה או שירותים. רוב האסימונים עומדים בכלל זה אך לא כולם. קיימים אסימונים ללא כל עריך כספי אשר יוצרו על ידי בעליהם למשל כאסימוני פרסומת. ושוב, רוב האספנים מגדירים אותם כאסימונים לכל דבר.

3. אסימון אינו מיוצר על ידי ממשלה

ברוב המקרים תנאי זה מתקיים אך לא תמיד. ממשלות ומדינות שונות הנפיקו אסימונים חוקיים, לרוב בתקופות משבר או מלחמה לצרכי חלוקת מזון ממשלתי, לצרכי גביית מיסים וכדומה. ובכן, לפנינו אסימון המקיים רק תנאי אחד כאסימון (הוא דומה למטבע) אך הוא אינו משמש ככסף והוא יוצר על ידי גוף ממלכתי חוקי. למרות זאת הינו נחשב כאסימון בקרב מרבית האספנים.
בסוף הטור יובאו צילומים לאסימונים שאינם עומדים בכל התנאים האמורים להתקיים לקיומו של אסימון ושהוזכרו למעלה.

אם זה נתפס כמבלבל על ידי חלק מהקוראים, אני מתנצל. רציתי להבהיר כי אסימון בדרך כלל מקיים את שלושת התנאים הנ”ל אך אינו חייב תמיד.

קרדיט: תרגם וערך דורי אנגל

מקור: Credit  to: Tony Chibbaro, National Token Collectors Association

www.tokencollectors.org

—————————————————————————–

קבוצת אספני מטבעות, שטרות, מדליות ואסימונים בפייסבוק (הקבוצה הגדולה בישראל):

הצטרפות לקבוצה <<

חנות “האספן” – מטבעות, שטרות, מדליות, אסימונים ועוד

כניסה לחנות <<

Posted on

השימוש במטבעות בארץ ישראל מאז המצאת המטבע ועד ימינו

מטבעות ארץ ישראל

” מאז קום מדינת ישראל, שטרי כסף ומטבעות הם אחד מסמלי הריבונות של המדינה “

רקע:

מטבעות ארץ ישראל שימשו כאמצעי תשלום בשווקים ותרומה לצורכי הציבור בארץ ישראל מאז העת העתיקה ועד ימינו. בשל היותה ארץ ישראל מעבר בין יבשות, אומות ותרבויות שונות, ובכלל זה עולי רגל וחיילים צבאות ופקידי מנהל של כובשים מארצות שונות, ועקב משלוחי התרומות של יהודי התפוצות ליהודי הארץ, שימשו לפני קום המדינה מטבעות רבים ושונים, חלקם שהוטבעו בה וחלקם שהובאו מרחוק.

מאז קום מדינת ישראל, שטרי כסף ומטבעות הם אחד מסמלי הריבונות של המדינה.
עיצוב השטרות מבטא זיקה אל ארץ ישראל ועם ישראל. רוב השטרות מציגים סיפור על אישים, מקומות או אירועים הקשורים בתולדות העם והמדינה.

תקופת הברזל המאוחרת עד התקופה הרומית (מאה 7 לפנה”ס עד מאה 4 לספירה) :

מטבעות מתכת כאמצעי תשלום, נוצרו בימי קדם בתהליך הדרגתי, שבמרוצתו הסתמנו הצרכים והשימושים העיקרים בהם. במאות ה-7 וה-6 לפני הספירה הופיעו מטבעות המתכת הראשונים בארץ ישראל, ככל הנראה מסוג דרכמה יוונית; חלק מהאוכלוסייה הפנים את החידוש שבהמצאת המטבע העובר לסוחר, כאפשרות עדיפה ומשוכללת למסחר ותרומה, על פני סחר חליפין בטובין שהיה נהוג עד אז. במקביל, חלק אחר עדיין התייחס אליהם כאל מטילי מתכת או בצעי כסף; וכאשר הבצע היה גדול, והיה צורך בעודף על מתן תשלום, קצצו חלק מהמטבע באיזמל.

המטבע הקדום היה בתחילתו גם יחידת משקל קבועה; ולכן, נגזר שמו של השקל מפעולת השקילה. יחידות המשקל הקדומות נהפכו למטבעות וגם תהליך הפוך אירע במרוצת השנים. במאה ה-6 לפנה”ס שקָל השֶקל כ-11.4 גרם. בימי המרד הגדול הותאמו מטבעות היהודים למשקל המקובל של מטבעות התקופה, והם נטבעו במשקל 14 גרם.

התקופה הביזאנטית:

התקופה הביזאנטית בארץ ישראל החלה במאה ה-4 לספירה ומאז שימשו בה מטבעות השליטים הביזאנטים. על רוב המטבעות הובלטו פניהם של קיסרי האימפריה, וכן את צורת הצלב, סמל הנצרות שהייתה דת המדינה הביזאנטית. בין המטבעות הביזאנטים, נודעו מטבעות ארד גדולים בממדיהם, אשר היו חסרים את המסר המורכב והאומנותי של המטבעות הרומיים.

התקופה הערבית:

התקופה הערבית בארץ ישראל החלה במאה ה-7, ובראשיתה שימשו בארץ ישראל מטבעות השליטים הביזאנטים, אולם עד מהרה החלו השליטים הערבים להטביע מטבעות משלהם, דומים במראם למטבעות השליטים הקודמים, מארד, אולם ללא סמל הצלב ועם כתובת ערבית ואף עם כתובות ביוונית וברומית בחלק מהם.

התקופה הצלבנית והממלוכית:

התקופה הצלבנית בארץ ישראל החלה בשנת  1096, לאחר מסעי צלב והקמת ממלכת ירושלים. באותה עת הטביעו השליטים הצלבנים מטבעות בכסף ובזהב, אשר הצלב מוטבע על כולן.

צילום במוזיאון בנק ישראל: שי שמש

תקופת השלטון העות’מאני (1917-1517):

נטבעו באירופה ובאסיה לפני ובמשך תקופה השלטון העות’מאני והיו מטבע עובר לסוחר, עד כיבוש הארץ על ידי הבריטים ב 1917.

תקופת המנדט הבריטי (1917-1948):

לירה מצרית  (1920-1927)

לירה ארץ ישראלית  (1927-1952)

מיל) (1927-1952) מטבע של 10 מיל כונה “פיאסטר”, מטבע של 5 מיל כונה “חצי גרוש” ושל 20 מיל – “שני גרוש”.

מדינת ישראל:

לירה ישראלית (1952-1980)

אגורה  (1960)

שקל  (1980-1985)

שקל חדש (1985)

צילום במוזיאון בנק ישראל: שי שמש

מערכת המטבע הישראלית: 

מ-17 באוגוסט 1948: 
לירה ישראלית אחת = 1000 מיל. 
מ-24 בדצמבר 1948: 
לירה ישראלית אחת = 1000 פרוטות. 
מ-1 בינואר 1960: 
לירה ישראלית אחת = 100 אגורות. 

מ-24 בפברואר 1980: 
שקל אחד = 10 לירות ישראליות
שקל אחד = 100 אגורות חדשות 
אגורה חדשה אחת = 10 אגורות 
מ-4 לספטמבר 1985: 
שקל חדש אחד = 100 אגורות
שקל חדש אחד = 1000 שקלים 
אגורה אחת = 10 שקלים

צילום במוזיאון בנק ישראל: שי שמש

המטבע הראשון של מדינת ישראל:

בנק “אנגלו-פלשתינה”,  שהכין את שטרי הכסף למדינה שבדרך, לא עסק בהכנת מטבעות. צעדים ראשונים להנפקת מעות עשתה המדינה עצמה עם היווסדה. הדבר נעשה בדחיפות משנתגלה מחסור במטבעות של המנדט הבריטי, ששימשו במחזור. הונפק   מטבע אחד בעריך 25 מיל (הכינוי “מיל” נותר על כנו כהמשך למסורת המנדטורית). הראשון בסדרת המטבעות החדשה, 50 פרוטה, הוכנס למחזור רק ב-11.5.1949.

צילום: אתר בנק ישראל

דין מאה כדין פרוטה:

בשנת 1952 נכנסו לשימוש המטבעות בני 5 ו-10 פרוטות, עליהן הופיעה המלה “פרוטה” ביחיד; במקום ברבים; הטעות תוקנה רק במהדורה מאוחרת יותר של 10 הפרוטות אולם לא במטבע בן 5 הפרוטות. 

צילום: אתר בנק ישראל

אגורה שחוקה:

משהחליטה הממשלה לשנות את חלוקת הלירה מ-1000 פרוטות ל-100 אגורות, החלה, ב-1.1.1960, הכנסתם למחזור של המטבעות מסדרת האגורות. השם “אגורה” נבחר בידי האקדמיה ללשון העברית, והסתמך על פסוק בשמואל א’ (ב, 36): “והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחוות לו לאגורת כסף וככר לחם…”מאוחר יותר הונפקו מטבעות במקום שטרות שהוצאתם למחזור הופסקה (מחצי לירה ועד חמש לירות).

צילום: אתר בנק ישראל

אגורה חדשה ושקל:

עם הנהגת מטבע השקל ב-24.2.1980 הוכנסה למחזור סדרת ה”אגורות החדשות”, שכל אחת מהן שווה ל-10 אגורות ישנות. צדי הנושא של ארבעת המטבעות הראשונים בסדרה (1א”ח , 5 א”ח, 10 א”ח ו-1/2 שקל) עוצבו על בסיס הנושאים המופיעים על המטבעות מסדרת האגורות המקבילים להם בערכם.

צילום: אתר בנק ישראל

שקל חדש:

ב-4.9.1985 במקביל  להחלפת השטרות לסדרה א’ של השקל החדש, הוחלפו גם המטעות, והונפקה סדרת האגורה והשקל החדש, המהלכת במחזור עד היום. בעיצוב צד הגב של העריכים השונים נשמרה המסורת של נטילת דגמים ממטבעות יהודיים עתיקים ומפריטים יהודיים עתיקים אחרים כחותמות ותבליטים. הסדרה כוללת כיום שישה עריכי מעות בלבד: 10 אגורות, 1/2 ש”ח, 1 ש”ח, 2 ש”ח, 5 ש”ח ו-10 ש”ח. ​

מקורות:

  1. יעקב משורר, אמצעי תשלום קדומים, משקלות ומטבעות, עורך: רוני רייך, חיפה : מוזיאון ראובן ועדית הכט, אוניברסיטת חיפה, תשנ”ח 1998.
  2.  מרכז המבקרים של בנק ישראל, קריית הממשלה, ירושלים.
  3. אתר בנק ישראל
  4. א’ רייפנברג, מטבעות היהודים, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל”א-1971.

קרדיט: שי שמש, תלמיד מחקר לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה

29.10.2019

קבוצת אספני מטבעות, שטרות ומדליות בפייסבוק:


הצטרפות לקבוצה

קבוצת אספני מטבעות עתיקים בפייסבוק (הגדולה בישראל):

הצטרפות לקבוצה

Posted on

אוסף דגמי מכוניות של איציק מלכין

אוסף דגמי מכוניות של איציק מלכין

“גברים לעולם לא מתבגרים, הם רק משפרים את סביבת המשחקים שלהם’. כל עוד דבר מסוים גורם לך אושר והוא חוקי ולא מפריע לאף אחד אחר, אני לא רואה בעיה בזה”

כמעט לכל אספן דגמי מכוניות יש סיפור, או יותר נכון: מאחורי כל אוסף יש סיפור. בשיחה של כל אספן דגמים עם אדם שאינו אוסף (ובדרך כלל גם לא מבין), כמעט תמיד מגיעות השאלות הקבועות, כמו למשל “איך התחלת לאסוף?” ו”כמה זה עולה לך?”, וגם השאלות הציניות משהו, כמו “זה לא תחביב שמיועד לילדים?” או “למה אתה עושה את זה בכלל?”.

אז הנה, תחילה, גילוי נאות. גם אני, כותב שורות אלו, אספן דגמי מכוניות. בשנתיים שבהן אני אוסף דגמים הופתעתי לגלות שכמוני יש עוד הרבה. אם בתחילה סיפרתי למתעניינים למיניהם ש”אני רק עוזר לילד לאסוף”, מתישהו הפנמתי ואפילו התגאיתי באוסף שלי (כלומר, שלנו; שלי ושל הבן שלי). כמו רבים אחרים בישראל, גם אני “מכור” למגע המתכת של הדגמים. גם אני שייך לאלה שנהנים להביט בדגמים שלהם בכל בוקר לפני העבודה, בערב לפני השינה ולעיתים קרובות גם בין לבין.

בהנחה שהנושא הוא לא “כוס התה” שלכם, וכדי להסביר לקהל הרחב קצת יותר על איסוף דגמים, פניתי לאיציק מלכין, האיש שמייצג יותר מכל את עולם אספנות הדגמים בארץ. מלכין היה המנהל של אתר האינטרנט מינקארס (mincars), התפקד כפורום ומגלם בתוכו עשרות ואולי אף מאות אספני דגמים. הוא חי את העולם הקטן הזה, תרתי משמע, מידי יום ביומו, והוא בהחלט האיש המתאים ביותר להסביר במה בדיוק מדובר. את האתר החליפה בינתיים קבוצת הפייסבוק אספני כלי רכב מינאטוריים, שבה חברים מאות אספנים מהארץ וגם אספנים ישראלים המתגוררים בחו”ל.

ההעתקים הכי מדויקים למקור

מלכין (40) נולד בירושלים וכבר כילד החל להתעניין בתחום המוטורי. “להסביר את התחביב האישי שלי לקהל הרחב זה די קל”, הוא מתמסר לנושא הכתבה, “אני מתעניין מאוד בתחום המוטורי כי כבר בתור ילד, רוב המתנות והצעצועים שהייתי מקבל היו קשורים לעולם הרכב. משם כנער התחילה אצלי ההתעניינות בעולם התחבורה הכללי, ככה שהתחלתי לקרוא כל מה שקשור בנושא, החל מההיסטוריה ועד איך הכל עובד. אפילו למדתי את הנושא בתיכון כטכנאי חשמל ברכב, ואחרי שנים של איסוף חוברות, ספרים ועוד כל מיני פריטים שונים מהעולם המוטורי בארץ ובעולם, נתקלתי בכלי רכב מיניאטורי שייצג את אחד הרכבים שאני מעריך. אני לא הנכד של סולטאן ברוניי, או הבן של ג’יי לנו או האחיין של ראלף לורן – שיש להם אוספים של רכבים אמיתיים במיליוני דולרים – ולצערי אין ברשותי את האמצעים הכלכליים לרכוש את כל הרכבים שאני חולם שיהיו בבעלותי, אז אני מנסה להביא את כולם לאוסף שלי, רק כמיניאטורות. השאיפה שלי היא למלא את הוויטרינות שלי בהעתקים הכי מדויקים למקור, וזה מה שאני עושה”.

אוסף דגמים של איציק מלכין
תמונה: איציק מלכין

לאוסף של מלכין נשוב מאוחר יותר, ויש למה לחכות.

השאלה המרכזית היא זו: איך אפשר להסביר לקהל הרחב, שאינו אוסף דגמים, מעט יותר על התחום הזה?

“בגלל שכולנו שונים ומיוחדים, לכל אחד מאיתנו יש תחום עניין אישי שמעניין רק אותו וגורם לו להרבה אושר. קודם כל, הקו המנחה הוא סוג האוסף. יש כאלה שאוספים רק מכוניות, יש כאלה שאוספים אופנועים, ויש אספנים של דגמים אחרים כמו משאיות, אוטובוסים, כלים כבדים כמו דחפורים וכדומה. אחר כך, יש את תחום האיסוף; למשל, דגמים של רכבי יוקרה, דגמי רכבי ספורט, רכבי על, רכבי מרוץ, אופנועי מרוץ וכדומה. יש גם המתרכזים במיוחד בחברה מייצרת אחת, כמו למשל למבורגיני, מרצדס, פורשה, רנו, דוקאטי וכדומה. ויש המתעמקים עוד יותר. למשל, כאלה שאוספים דגמים ספציפיים, כמו למשל רכבי שברולט קורבט, או פורד מוסטנג, או פורשה 911. או כאלה שאוספים דגמים של רכבים היסטוריים, כמו למשל מנצחי לאמאנס, שוברי שיא המהירות, רכבים ששברו מוסכמות וכדומה. בין האספנים יש גם כאלה שאוספים דגמי מכוניות שהופיעו בסרטים, ניידות משטרה, מוניות, רכבים מארץ מסוימת, דגמי הרכבים של נהג מרוצים אהוב ועוד”.

מלכין מבהיר ש”יש מי שבוחרים לאסוף בתחום התמקצעות אחד ויש כאלו שבוחרים בכמה תחומים ולפעמים משלבים כמה. מה שמעניין אותי תמיד זה לראות את הבחירות האישיות שכל אחד מבצע לאוסף האישי שלו, ואיך לפעמים דגם אחד מתאים ליותר מאספן אחד. זה מאוד מעניין לראות דגם מסוים שלכל אחד יש סיבה אחרת להכניס אותו לאוסף שלו”.

אחד האלמנטים החשובים באוספים של דגמי מכוניות הוא כמובן קנה המידה. “בדרך כלל אנשים בוחרים בקנה מידה אחיד לאוסף שלהם”, מסביר מלכין, “קנה מידה הוא היחס הממשי בין הרכב האמיתי לדגם המוקטן שלו, המסומל במספרים. לדוגמה, דגם בקנה מידה 1:18 אומר שכל יחידת מידה בדגם שווה 18 יחידות ברכב האמיתי. לכל אחד מתאים קנה מידה אחר בגלל היתרונות והחסרונות שיש לכל קנה מידה”.

קהילה בונה קהילה

אתה המנהל של קבוצת הפייסבוק אספני כלי רכב מינאטוריים,, שהוא למעשה פורום ובית לאספנים, יש מטרה?

“בארץ קיימת קבוצה של אספנים שמתאגדים תחת קבוצה אחת. המטרה של ה קבוצה היא לאחד את האספנים בארץ, ללמד, לחנך, לתמוך ולתת מענה לכל השאלות של האספנים ובנוסף להכווין אותם ולעזור להגדיל את האוסף לפי הרצונות שלהם. אנו מנסים להיפגש מדי תקופה כדי להראות את הדגמים שלנו, להשוות ובעיקר כדי לדבר על הנושא האהוב עלינו – עולם הדגמים. לחלק מהמפגשים שלנו יש נושא מאחד למפגש”.

אתה זה שניסית, ועודך מנסה, לבנות קהילת אספנים בישראל. האם עד כה יש הצלחה?

“יש הצלחות ויש לצערי גם הרבה כישלונות אבל ככה זה עם כל דבר. לדעתי, כמו שאין הרבה תחומי עניין ותחביבים להרבה אנשים כיום, בגלל הקושי היום יומי מכל הבחינות בארץ. קשה לנו להשקיע ולפתח תרבות מוטורית באופן כללי, אם זה מרוצים חוקיים בארץ או פתיחת מועדוני חברים לכל רכב, כמו שיש בחו”ל. לדעתי איסוף כלי הרכב המיניאטוריים הוא חלק מהתרבות המוטורית הכללית בעולם, אבל כאן בארץ מפנים יותר משאבים לדברים אחרים שחשובים יותר, וחוסכים בהשקעה בתחביבים ובתחומי עניין שונים. לכן אני לא יודע מה העתיד יביא עלינו”.

איך היית רוצה לראות את קהילת האספנים בישראל?

“האידיאל שלי לקהילה אספנית בארץ הוא זה: קבוצה ענקית של אנשים מכול קצוות הארץ – ללא הבדל של דת, גזע, מין, השקפה פוליטית, נטיות מיניות וכל שאר המגדרים שיש – שכל מה שחשוב להם זה רק האהבה של כולם לתחום כלי הרכב המיניאטוריים. ניפגש פעם בחודשיים בשלושה מוקדים בארץ ונערוך לפחות שתי תערוכות ענקיות בארץ, עם כמות מבקרים שיבואו לראות, ללמוד ואולי להתחיל לאסוף”.

ילדים של החיים

במדינות אחרות בעולם, ובעיקר בארצות הברית, גרמניה וקנדה, איסוף דגמי רכבים נחשב לתחביב שהמונים נהנים ממנו, אבל בישראל, כמו במגוון רחב של תחומים אחרים, אין כל כך מודעות לנושא. ניתן להסביר זאת כפי שמלכין עשה, בהתייחס לבעיות הקיומיות של מדינה שרוב תקציבה הולך לביטחון, אבל העובדה היא זו: בישראל חנות אחת בלבד מתרכזת במכירת דגמים, ובהיעדר מענה מתאים ומגוון, רוב האספנים מוצאים מפלט באתרי המכירות באינטרנט, ובעיקר באיביי (EBAY).

יש הסבורים כי הסיבה להיעדר היצע מספיק של דגמי מכוניות בארץ נעוץ בעיקר בכך שנוטים להחשיב אספני דגמים כילדותיים. “לצערי”, אומר מלכין, “כחלק מהניסיון שלי עם הציבור הכללי, בתערוכות שערכנו בעבר, הרבה מתייחסים לדגמים כצעצוע, כי זה קטן ובדרך כלל מזוהה עם ילדים וצעצועים. בהחלט אפשר לומר, שחלק ממה שנמכר בארץ יכול להיחשב כצעצוע. יש תמיד את השאלה המעצבנת הזו: ‘אתה באמת משקיע בזה כסף?’. או ‘מה לאדם מבוגר ולזה?’. אחרי הסבר קצר והדגמה על הפרטים של הדגם, הדעה משתנה, כי הכל עניין של חינוך, והמון אנשים לצערי לא ממש מודעים לתחום הזה. יש גם הרבה אספנים שמוצאים את האתר שלנו אחרי שהם היו בטוחים שהם היחידים בישראל שאוספים דגמים”.

אז מה ההבדל באמת בין דגמים לצעצועים?

“עולם כלי הרכב המיניאטוריים מלא בחברות שמייצרות ברמות איכות שונות. לכן אתה יכול למצוא בהחלט דגמים שמיוצרים ברמה נמוכה ולכן מתאימים להיקרא צעצועים, ויש גם דגמים שמיוצרים ברמה מאוד גבוהה ושם בדרך כלל כתוב על הקופסא ‘לא לילדים’ או ‘מעל גיל 14’, בגלל כמות ההשקעה בפרטים הקטנים של הדגמים. בכך למעשה מעלים את רמת הדגם מצעצוע לפריט אספני”.

יש דוגמאות?

“יש לי דגם שמיוצר מיותר מעשרה סוגים שונים של חומרים, עם חמישה סוגי מתכת, שני סוגי עור, שני סוגי בד, שני סוגי עץ ופלסטיק. יש לי גם דגמים שמוגבלים מבחינה כמותית וממוספרים, כלומר שיש בודדים מהם בעולם כולו. הדגמים של רוב האספנים יושבים בתוך ויטרינות מסודרות ששומרות על הדגמים מאבק ונזקים. זה לא שאנחנו משחקים במכוניות מתנגשות ועושים ‘וום וום'”.

“מצד שני”, מסייג מלכין, “יש לשמחתי גם בארץ אספני הוט-ווילס (דגמי מכוניות בקנה מידה שנע סביב 1:64) שזה בהחלט צעצוע לכל דבר, אבל ברגע שהאספן שרוכש אותם משאיר אותם בקופסאות המקוריות, זה בהחלט הופך את ‘האגרנות’ של צעצועים לאוסף מיוחד ומשמעותי בכל קנה מידה אספני. בדרך כלל דגמי הצעצוע הם כלי מעולה לכניסה לעולם האספני. שם לומדים להכיר מה אוהבים ומה לא, ואז מחליטים אם ואיך להמשיך”.

ומה בקשר לשיוך הילדותי הזה?

“אני באמת לא יודע אם אנחנו ‘ילדים לנצח’ או שיש לנו תסביך ‘פיטר פן’ ואנחנו נאחזים בכל מה שמזכיר לנו את הילדות ‘העשוקה’ וחסרת הצעצועים שלנו”, עונה מלכין בחיוך ומוסיף: “אבל אני מאוד מאמין במשפט הבא: ‘ההבדל בין ילדים לגברים הוא רק במחיר הצעצועים שלהם. גברים לעולם לא מתבגרים, הם רק משפרים את סביבת המשחקים שלהם’. כל עוד דבר מסוים גורם לך אושר והוא חוקי ולא מפריע לאף אחד אחר, אני לא רואה בעיה בזה”.

הקדשה אישית מסטרלינג מוס

אחרי ההסברים, הגיע הזמן להתמקד במלכין עצמו, או יותר נכון – באוסף שלו, שנחשב לאחד היפים והמוערכים בישראל. מלכין, כיום תושב כפר יונה הסמוכה לנתניה, ואוסף דגמי מכוניות באופן מקצועי ורציני החל משנת 2000. כיום הוויטרינות שלו בבית מלאות ב”מעל אלף דגמים בכל קני המידה ובכל תחום שמעניין אותי ויש הרבה כאלו”.

“למעשה, היה לי אוסף מאז ומעולם”, הוא מספר, “זה התחיל עם הצעצועים שקיבלתי כילד ורכשתי כנער. רק במהלך השרות הצבאי שלי, באחת החופשות, ביקרתי בשוק הפשפשים בתל אביב וחיפשתי תוספות לאוסף הקודם שלי. נתקלתי בדגם בקנה מידה 1:18, ומאז אני מכור לקנה מידה הזה, כי לדעתי האישית הוא הכי מספק, למרות שמאז אני כבר לא מגביל את עצמי לקנה מידה, כי יש דברים נפלאים בכל קני המידה”.

  • אוסף דגמים של איציק מלכין
    תמונה: איציק מלכין
  • אוסף דגמים של איציק מלכין
    תמונה: איציק מלכין
  • אוסף דגמים של איציק מלכין
    תמונה: איציק מלכין
  • אוסף דגמים של איציק מלכין
    תמונה: איציק מלכין

רבים מהאספנים אומרים שמדובר בתחביב שהפך להתמכרות? או כמו שהגדיר זאת אספן אחר: “התמכרות טובה”.

“בהחלט כן. שלום, קוראים לי איציק, ואני מכור לדגמים קשים”.

אוסף הוא גם דבר יקר. האם זה אומר שהוא בא על חשבון דברים אחרים?

“ודאי. אני לא זוכר מתי טסתי לחו”ל או רכשתי משהוא יקר מחוץ לעולם הדגמים”.

מהו הדגם הכי אהוב עליך באוסף?

“אני אוהב את כל הדגמים שיש לי באוסף. באמת שאני לא יכול לחשוב על אחד מיוחד, כי יש לי כל כך הרבה כאלו. לכן בשנים האחרונות אני אומר שהדגם האהוב עליי הוא זה שאני הולך לרכוש, כי אני די אובססיבי עליו ועד שהוא לא מגיע לוויטרינה שלי, אני לא רגוע. מהרגע שהוא נכנס לאוסף, אני אוהב אותו כמו כל השאר, וככה המעגל חוזר על עצמו עם כל דגם מחדש”.

מהו הדגם הכי יקר אצלך באוסף?

“יש ברשותי הרבה דגמים יקרים. יש לי כארבעה שעולים כמעט כמו משכורת ממוצעת בשוק העבודה. שני בוגאוטי 41 רויאל ‘המלכה’, של היצרן באוור. רכשתי את שניהם בהפרש של שנה לכבוד יום ההולדת שלי. הבוגאוטי טייפ 41, הידועה יותר בכינוי שלה רויאל, היא רכב סופר יוקרתי עם בסיס גלגלים של 4.3 מטר, משקל שלדה של 3.2 טון ומנוע טורי עם שמונה צילינדרים בנפח מפלצתי של 12.7 ליטר, שמפיק כמעט 300 כוחות סוס והמהירות המרבית שלו היתה כ-210 קמ”ש. אטורה בוגאוטי תכנן לייצר 25 רכבים ולמכור אותם לבתי מלוכה ובני אצולה, שבלי ראיון אישי עם בוגאוטי לא היית אפילו נחשב לקונה. הוא תכנן שהיא תהפוך לרכב הכי יוקרתי שאי פעם יוצר, אבל עקב המשבר הכלכלי, אפילו בני מלוכה לא יכלו להרשות לעצמם רכב שכזה, ולכן מתוך 25 רכבים יוצרו רק שישה, ומתוכם נמכרו רק שלושה רכבים. הדגם מיוצר מיותר מעשרה סוגים שונים של חומרים, עם חמישה סוגי מתכת, שני סוגי עור, שני סוגי בד, שני סוגי עץ ופלסטיק, ובעל יותר מ-1300 חלקים שונים”.

“הדגם השלישי הוא של ההולדן איפגי, שמוגבל ל-300 יחידות והמספר שלי הוא 003, עם חתימה של המעצב על מגש מיוחד. האיפגיי הוצגה בשנת 2007 על ידי ‘הולדן’ האוסטרלית בתערוכת הרכב בסידני, כמחווה היסטורית לכבוד 50 שנה לאחד מהרכבים שהתחיל הכל. ליצרן האוסטרלי המיוחד הזה, בעל מנוע וי-8 עם 644 כוחות סוס. אחרי שזכתה בפרס של רכב הקונספט לשנת 2007 וטיול בעולם להצגת הרכב, היא מצאה את מקומה במוזיאון הרכב הלאומי בבירדווד שבדרום אוסטרליה”.

“הרכב הרביעי הוא דגם עם חתימה מוקדשת לי אישית, על ידי נהג המרוצים האגדי האהוב עליי ביותר, סר סטרלינג מוס, על המרצדס 722 שאיתה הוא ניצח את מרוץ המילֶה-מילייה בשנת 1955″.

דגם המרצדס 722 עם חתימה של סר סטרלינג מוס
תמונה: איציק מלכין
דגם מרצדס 722
תמונה: איציק מלכין

מתי תוכל לומר שהאוסף שלך מושלם ואין יותר מה להוסיף אליו?

“לא יודע. תמיד יוצאים דגמים מרשימים מיוחדים שאני אוהב ורוצה לאוסף. כרגע אני די מצמצם בגלל חוסר מקום, עד שנוסיף עוד ארונות תצוגה”.

לסיום, האם חשבת פעם להפסיק לאסוף?

“לפעמים כן. יש לך ימים רעים, כמו בכל תחום. לשמחתי, יש לי חברים טובים שעוזרים לי לצאת מזה. הנה, זה עוד חלק ממה שהקהילה הנפלאה הזו נותנת לך”.

מקור הכתבה מאתר פוסטה:

https://posta.co.il/article/%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%a7%d7%98%d7%9f/?fbclid=IwAR0CwjsAH747372yildz2NZlgX3Rte-Nm__8vjlbrJIdu1UgOQxLStIwxk4

קרדיט: נכתב במקור על ידי ג’קי כהן ב 15/09/2015
נערך על ידי איציק מלכין ב 02/09/2019

10.09.2019

קבוצת אספני דגמי מכוניות, רכבות, אופנועים ומטוסים של “האספן” בפייסבוק:


קישור לקבוצה

Posted on

אותות וסמלים במשטרת ישראל

סיכות ותגים של משטרת ישראל

 

“במהלך השנים הראשונות לקיומה, היה מגוון האותות וסמלים במשטרה קטן יחסית “

התבוננות בחולצתו של שוטר, יכול ללמד רבות על מסלול שירותו. שלל האותות והסיכות יכול לגלות אילו קורסים והכשרות עבר, באילו יחידות שירות ומה עברו הצבאי. למעשה, מסמלים האותות והסמלים את ה”היסטוריה” האישית של השוטר – אך גם לאותות עצמם יש היסטוריה משלהם.  

האות המרכזי במדי המשטרה הוא תג הזיהוי המתכתי, עליו חרוט שם השוטר, שענידתו מחויבת על פי פקודות המשטרה. לתג הזיהוי מסורת ארוכה, שראשיתה במשטרת המנדט. תג הזיהוי המנדטורי הורכב מספרות מתכת נפרדות, שחוברו על רקע בד או עור שחור. התג נענד על צווארון החולצה, או מעל לכיסים, בשתי גרסאות – בספרות רגילות ובספרות ערביות. השוטרים במשטרת עיריית תל-אביב, שפעלה בתקופת המנדט, ענדו מספר אישי, בו הוחלפו הספרות הערביות באותיות העבריות.

כאשר הוקמה משטרת ישראל, המשיכו הפקודות לחייב את השוטרים לענוד את מספר הזיהוי, אם כי ללא ספרות ערביות או אותיות עבריות. ברבות השנים, הוחלפו הספרות הבודדות, בתג דמוי מגן, שנענד על כיס החולצה. למגן נוסף בראשית שנות השמונים גם שמו של השוטר, על מנת להקל על זיהוי השוטרים על ידי אזרחים. בשנות התשעים הוחלף תג הזיהוי, שהיה גדול ומסורבל יחסית, בתג הקיים כיום, הכולל את שמו של השוטר ואת סמל המשטרה.

סיכות ותגים של משטרת ישראל
תג משטרה בצורת מגן
צילום: שלומי שטרית

אות נוסף, אשר נמצא על מדיו של כל שוטר, הוא סמל החיל: טלאי רקום (patch) עליו מופיע סמל המשטרה, או סמל משמר הגבול, ודגל המדינה. מקורו של התג באות ועליו הכיתוב “משטרת ישראל”, אשר נענד כתג רקום על הכתף, או כאות מתכת על הכותפת. לפני קום המדינה, ענדו השוטרים אותות דומים, ועליהם הכיתוב Palestine Police (במשטרת המנדט) או מ.ע.ת.א. (במשטרת עיריית תל-אביב).

במהלך השנים הראשונות לקיומה, היה מגוון האותות וסמלים במשטרה קטן יחסית. חוץ מתג הזיהוי והסמל החילי, היו סמלים מעטים בלבד ליחידות או לתפקידים. הבולטים בסמלים מוקדמים אלה הם אות המדריך – תג רקום ובו שני רובים מוצלבים – אותו ענדו המדריכים בבית הספר הארצי ואות הקשר המוסמך, שהוענק לאנשי מחלקת הקשר. אותות נוספים הוענקו לבוגרי בית הספר לשוטרים ולבוגרי קורס הקצינים. עם הזמן, נוצרו אותות נוספים, אשר שימשו לציון תחנות בשירותו של השוטר. כאלה, למשל, היו אותות הותק, אשר הוענקו לשוטר עם לאחר עשר, שמונה-עשרה, עשרים וחמש, שלושים ושלושים וחמש שנים בשירות.

סיכות ותגים של משטרת ישראל
אות המדריך בבית הספר הארצי
צילום: שלומי שטרית

על פי פקודות המשטרה, רשאי שוטר לענוד על מדיו גם את סמלה של יחידה התנדבותית צבאית, אם שירת בה. סמלים אלה כוללים אות צוות אוויר (“כנפי טיס”), צוות ים (לבוגרי קורס חובלים), אות לוחם בשייטת 13 וכנפי צניחה. כן רשאים שוטרים לענוד אותות מערכה להם הם זכאים מתוקף שירותם הצבאי או המשטרתי ועיטורים ממלכתיים. נציין כי ברבות השנים נפוץ המנהג בקרב שוטרים לענוד אותות שירות צבאיים, גם מעבר לאלה שהוגדרו בתחילה, ובמיוחד כאלה המעידים על שירות ביחידות קרביות (“סיכת לוחם”) או על מעבר הכשרה מסוימת.

קשה לדעת מה היה אות היחידה הראשון שהונהג במשטרה. ייתכן מאוד כי זוהי סיכת הלוחם של הימ”מ, אשר עוצבה על ידי אסף חפץ, במהלך פיקודו על היחידה בשנות השבעים. באותה התקופה הונהג גם אות החבלן, לאחר הקמתה של מחלקת החבלה (בתחילה כיחידת קצין חבלה ארצי). בכל מקרה, לקראת סוף שנות השמונים החלו להופיע אותות המסמלים שירות ביחידה, במחוז או באגף מסוימים. במהלך שנות התשעים ולאחריהן, גדל מאוד מספר האותות ונוצרו סמלים עבור יחידות שונות, כגון יחידות סיור מיוחדות (יס”מ), יחידות המסתערבים במג”ב, יחידות מודיעין וחקירות ועוד. חלק מהסמלים נוצר באופן לא רשמי, על ידי שוטרים או מפקדים שביקשו לחזק את גאוות היחידה במקום שירותם.

כיום, קשה למצוא יחידה, מערך או תפקיד מקצועי ללא אות ייחודי. בדומה לתהליך שעבר על צה”ל מאז שנות התשעים, גדל מאוד מספר האותות והסמלים המחולקים על ידי משטרת ישראל. הסמלים כוללים מאפיינים שונים, ובהם סמל החיל (משטרה או מג”ב), סמל האגף או המחוז וסממנים המעידים על תפקיד היחידה – כגון “חבצלת” ליחידות מודיעין, לפיד ביחידות הדרכה, כנפיים ביחידות מבצעיות, חרב ביחידות לוחמות וכיוב’.

אספנים המתעניינים בסמלי המשטרה, או “סתם” חובבי היסטוריה, מוזמנים בחום לבקר בבית מורשת משטרת ישראל שליד בית שמש ולהכיר מקרוב את תולדותיו של הארגון האמון על אכיפת החוק, על הסדר הציבורי ועל ביטחון הפנים במדינה.

קרדיט: רפ”ק שלומי שטרית, מפקד בית מורשת משטרת ישראל

03.09.2019

קבוצת אספני סיכות, סמלים ותגים בפייסבוק:

Posted on

הערכת שווי בולים בדגש על בולי ישראל

איסוף בולים בישראל אספנות

” בולים שנשמרו באלבומים איכותיים ומצבם הפיזי טוב שווים יותר מבולים באלבומים פגומים או במעטפות”

המאמר נכתב במקורו על מנת לענות על השאלות החוזרות ונשנות בקבוצות הבולאים השונות ע”י יורשים וחובבים מתחילים.
אנסה לרכז קצת מידע שיספק תשובות לשאלות שבדרך כלל נשאלות ואתן התייחסות קצרה שתתמקד בבולי ישראל .

רבות אני נשאל  “האם יש לי אוצר ביד” ?    “האם עובדים עליי כי אני לא מבין ?”

על השאלה  – כמה זה שווה ? התשובה בעקרון היא : כמה שמישהו אחר מוכן לשלם עליו .

כמו שעל השאלה  “כמה עולה המכונית ? ” אי אפשר לענות מבלי לדעת את מחירון הבסיס ומי היצרן ושנת ייצור, מספר קילומטרים, מספר בעלים, כמות השריטות וההיצע והביקוש שיש לדגם  כך אי אפשר לתת מחיר לבול בלי להתחשב במספר עובדות ונתונים שצריך להכירם. בעסקת מכירת מכונית המחיר שנסגר בין הקונה למוכר לשביעות רצון שני הצדדים מבוסס על הרבה משתנים והוא זה שמאפיין את סכום העסקה. כך גם בבולים.

אז איך באמת יודעים לתמחר בולים ?
כמו לכל מוצר בשוק גם לבולים יש מחיר מחירון או “מחיר קטלוגי” ויש מחיר סופי שלבסוף נקבע ע”י השוק . 
כשבאים לתמחר מוצרי בולאות מתחשבים בכמה גורמים שאפרט להלן :
1. מחיר המחירון הקטלוגי : חברות לבולאות מוציאות אחת לכמה זמן מחירון שמשכלל את המחיר ע”פ פרמטרים שלהם . מחירונים אלה מהווים בד”כ רף עליון למחיר והם משמשים בעיקר לזיהוי קטלוגי ולציון עובדות שונות על הבול.כמות שהונפקה, תאריכי הנפקה וכדומה.
2. נדירות: עד כמה מה שאני מחזיק הוא נדיר ? פרמטר זה נקבע על פי כמה גורמים :כמות ההנפקה המפורסמת ע”י חברות הדואר. כמות הבולים שנמצאים בעולם ויש להם את התכונה המבוקשת על ידי האספן וכדומה.
3.  ביקוש והיצע : מהי כמות האספנים המעוניינים עכשיו בפריט שלי וכמה מוכרים אחרים מציעים את אותו פריט באותו זמן ? ככל שיש פחות ביקוש כך המחיר יהיה נמוך יותר.
 4 .מצב הפריט: לבול יכולים להיות כמה “מצבים” שמשפיעים על המחיר .בול חדש ,בול משומש, בול חתום ,בול עם שובל מלא ,בול עם שובל חלקי ,בול ללא שובל, בול עם טעות צבע, בול עם טעות בפסי הזרחן ,בול עם שינון מיוחד ,בול עם טעות בסימן המים ,בול שהודבק לאלבום ועוד  .  כל מצב שכזה משנה את המחיר – לעיתים גם בכפולות של 1000.
לפריטים בולאיים אחרים כגון מעטפות גיליונות או אוגדנים יש את הווריאציות שלהם . במידה והבול הינו חלק מסדרה יש משמעות רבה לתמחור אם הסדרה שלמה או חסרה.

בול קק

בול קק”ל חתום עם שובל חסר, צילום: איציק אביטל

5 . נקיון ותקינות : האם הבול ללא קמטים. האם כל השיניים שלו שלמות, האם הוא מודפס באופן ממורכז. האם הדבק שלו שלם וללא סימני הדבקה (בבולים חדשים), האם יש סימני חלודה או “כתמי זמן” שפגעו בבול. האם האוסף אוחסן באלבומים מיוחדים או ששכב בבוידם וצבר לחות? ככל שמצב הבול יותר טוב ערכו עולה.

  • בולים עם כתמי חלודה, צילום: איציק אביטל
  • בול עם מדבקה על הדבק המקורי, צילום: איציק אביטל

6. סוג העסקה : אם המכירה נעשית לסוחר – הסוחר מכיר את השוק ועל כן יביא בחשבון את הרווח שהוא מצפה לקבל ולכן המחיר יהיה בהתאם. במכירה בין אספנים בד”כ מסכמים על אחוז מסוים מאחד הקטלוגים וכך מתמחרים.

פרסומת

 אז איך אני יודע כמה זה שווה ? 
כפי שכבר הבנתם, צריך לדעת הרבה ולהכיר את השוק ואי אפשר מכמה תמונות בפייסבוק לתת מחיר אמיתי. 
אבל – לא כל מי שירש אוסף צריך ללכת לקורס שמאות לפריטי בולאות . 
ניתן להיעזר בקטלוגים אונליין באינטרנט לצרכי זיהוי  ( קישורים בסוף המאמר ) ובאתרי מסחר כגון EBAY או DELCAMPE  שיכולים לתת מושג עבור עסקאות שהסתיימו וכן ניתן להתייעץ עם אספנים ותיקים שאינם סוחרים או עם סוחרים שנותנים הערכה כספית תמורת תשלום או תמורת חיוך.

הנה כמה כללי אצבע “בגדול” לתמחור של בולי ישראל:

“1. שנת ההוצאה   
בישראל יש שלוש תקופות לעניין התמחור:
1948-1953  בולים שהונפקו בארץ בתקופה זו הם נדירים יחסית ומחירם עשוי להיות גבוה על פי מצבם . 

אתן כמה דוגמאות . בולי דואר עברי, בולי יום העצמאות הראשון והשני, בול המנורה,בול הנגב ועוד.

1954-1985   בשנים אלו ישראל הנפיקה כמויות עצומות והשוק מלא בבולים. בולים שכאלה נמכרים לעיתים במחיר קבוע של 10-30 אגורות לבול ללא התייחסות לקטלוג כלל. אחת הסיבות לדעתי (הלא מדעית) היא בשנות השבעים של המאה הקודמת היו הרבה אנשים שראו בהשקעה בבולים אפיק חסכון מבטיח אך ספקולטיבי. ספקוצליות אלו גרמו לביקוש גדול שנענה ע”י דואר ישראל שהדפיס מציידו בכמויות שהיו מעבר לצורך. זה יצר הצפה של השוק שתוצאותיה משתקפות בתמחור הזה.

 1986-2016   לבולים לא משומשים משנים אלו יש ערך נומינלי במטבע “שקל חדש” ותיאורטית יכולים לשמש לביול מכתבים. יש כמה גישות לתמחר אותם. סוחרים משלמים עליהם בין 40 ל 65 אחוז מהשווי הנומינלי שמוטבע על הבול. זה שוק פתוח וכבר שמעתי על אחוזים גבוהים יותר ונמוכים יותר בעסקאות שבוצעו. בולים משומשים שווים עשרות אגורות ואף פחות.

2. “גודל השוק” 
כמות האספנים בישראל הולכת ופוחתת. כמעט כל מי שהוא אספן “רציני” הוא גם מנוי על השירות הבולאי או שדאג להשלים חוסרים ועל כן יש לו על פי רוב את מרבית הבולים בוריאציה הבסיסית שלהם שהיא “בול בודד עם שובל לא חתום” ולכן הביקוש לבולי ישראל הוא מאוד נמוך בארץ .כמות הסוחרים בעידן האינטרנט מרקיעה שחקים. לפני עידן האינטרנט היו בישראל כ 30 סוחרים. כיום יש באיביי כמה אלפי סוחרים שמציעים את בולי ישראל.! זה מגביר את ההיצע ומוריד את המחירים.

“3. שובל”  
בישראל יש לבולים שובל כפול או שובל אחד בתחתית הבול. בולים עם שובל שווים יותר מבולים בלי שובל.

סט עצמאות עם שובל כפול, צילום: איציק אביטל

“”4 שימוש” – 
בולים שאינם חתומים ויש להם דבק מקורי שלם ללא לכלוכים וללא קמטים שווים יותר מבולים משומשים שהורדו ממכתבים או בולים שהוחתמו ביום ההנפקה בחותמת מעוטרת.

“6. שימור” – 
בולים שנשמרו באלבומים איכותיים ומצבם הפיזי טוב שווים יותר מבולים באלבומים פגומים או במעטפות.בדרך כלל הרבה מהתמונות שמועלות בפורומים מציגות דפי אלבום עם נקודות חלודה חומות שמכילים בולים משומשים ממדינות שונות באותו דף, או שהבולים לא מסודרים בסדר הגיוני .לי אישית זה נותן אינדיקציה שב90% מהמקרים נכונה והיא שמדובר באוסף שלא שווה הרבה אם בכלל. נכון שבמקרים נדירים יש ניסים או הפתעות . אספן שהוריש בולים יקרי ערך גם התייחס אליהם בחייו כיקרי ערך ועל פי רוב דאג לאחסנם כיאות.

בול דואר עברי 500

בול דאר עברי 500 מיל, צילום: איציק אביטל

7. “מעטפות יום הופעה

כמעט כל מה שכתבתי על בולים ניתן לכתוב גם על מעטפות יום ההופעה. השוק מוצף, כמות האספנים הולכת ופוחתת ויש ביקוש בעיקר למעטפות מהשנים הראשונות ובעיקר למעטפות המבוילות בבולים עם שובל.

מעטפת היום הראשון

מעטפת יום הופעה, צילום: איציק אביטל

8. “זיופים

יש להביא בחשבון שכשמדובר על בולים נדירים כגון דואר-עברי 1000 וכדומה יש בשוק זיופים טובים או בולים מקוריים שהיו פגומים ועברו “טיפול משקם” . בקנייה או מכירה של בולים נדירים מומלץ לקבל אישור מקוריות “סרטיפיקט” ממומחה בעל הסמכה .אישור זה מייקר את העסקה אבל מבטיח את מהימנותה .

קדימה לעבודה :

ראשית צריך קטלוג. הקטלוג האינטרנטי של התאחדות בולאי ישראל מציג את כל הבולים שיצאו כאן החל מ1948. הקטלוג טוב לצורך סידור האוסף וזיהוי הבולים ושנות ההוצאה שלהם. הוא משתמש בתמחור שמבוסס על מחירון בשם “גלעדי” .מחירון זה יוצא לאור ע”י החנות “בולי גלעדי” שבתל-אביב והוא המחירון המקובל כבסיס לעסקאות בין סוחרים. אין תאימות בין המחירים באתר למחירי השוק אבל עוזר בזיהוי והערכה לצרכי ביטוח וכדומה.

http://israelphilately.org.il/he/

קבוצת אספני בולים ומעטפות היום הראשון בפייסבוק: 

www.facebook.com/groups/1853310888041881

קטלוג אינטרנטי נוסף שלא מתמחר את הבולים אבל נותן אפשרות לנהל את האוסף האישי נמצא באתר

  https://colnect.com/he/stamps/countries

קטלוג נוסף באנגלית של אתר לממכר בולים נמצא באתר הזה: 

https://www.postbeeld.com/customer-service/our-free-world-stamp-catalogue

הנה קישור לדף מרכז של קישורים לאתרים של קטלוגים אונליין:

 https://www.worldstampcatalogues.com/online-stamp-catalogues-old/

מזכיר שוב כי המחירים הם מחירי חנות ומשקפים את הסכום שבעלי האתר היו רוצים לקבל עבור הבולים .

בנוסף אציין כמה שמות של קטלוגים “מודפסים”  שכדאי להכיר את שמם :MICHEL,SCOTT,BALE, STANLY GIBBONS  , מוריה  ובטח יש עוד ששכחתי.

לאחר שזיהינו בעזרת הקטלוג מה יש לנו באוסף ניתן להיכנס לאתרים של מכירות פומביות ) אני באופן אישי נעזר רבות בשני אתרי מכירות : EBAY ו DELCAMPE ( ולבדוק מה היו תוצאות מכירה ממוצעות של הבולים שיש לפנינו. לא כדאי בכלל להתרשם ומומלץ שלא לקבל אומדן שגוי ממכירות שטרם הסתיימו או מהמחיר אותו מבקש המוכר. כל אחד יכול לבקש מה שהוא רוצה. בגלל שיש באיביי כמה מיליוני עסקאות מכירה שמסתיימות כל שנייה אז אולי אפילו יהיה מוכר מסויים ש”יצליח לו” לקבל מחיר טוב מקונה תמים, אבל האומדן האמיתי הוא רק על סמך מחיר ממוצע של עסקאות שהושלמו לאותו בול באותו מצב.

מקווה שהדברים יסייעו למי שצריך. מוזמנים לכתוב לי לכתובת הדוא”ל המצורפת ואשמח לתת ייעוץ ראשוני . 

קרדיט: איציק אביטל       Gamla.stamps@gmail.com

תושב רמת הגולן , חבר באגודה הישראלית לאספנות תמאטית, אוסף בולי ישראל ובולי צרפת ואספן תמאטי של בולי יודאיקה. בנוסף אוסף גם גלויות “ארץ ישראל” שהודפסו לפני 1948

25.09.2019

פרסומת