ריאיון עם יניב שניידר
-
צילום: יניב שניידר
" שעון שמאוד ריגש אותי באופן אישי, הינו השעון של הנווט ארהל'ה כץ ז"ל "
לדבר על שעונים מבלי לדבר על האנשים מאחורי השעונים משאיר אותנו בחסך ואותך הקורא, רק עם חלק מעולם השענות. בארץ מדובר במגזר עסקי מוגדר למדי, דבר שמאפשר לנו לפגוש אנשים ולשמוע מהם מה זו השענות בישראל עבורם. היו אנו רוצים להביא לכם שיחה בגובה העיניים עם יניב שניידר.
יניב הוא דור חמישי למשפחת שענים, אך לדאבונו ולהבדיל מקודמיו, הוא איננו שען, והיה רוצה ללמוד גם כן את התחום. עובד יחד עם משפחתו בחברת "שניידר-מרכז השעון והתכשיט" ברעננה אשר נוסדה בשנת 1982 על ידי אביו, אריה שניידר. את עבודתו בחנות החל לצד אביו כבר בגיל 18, כאשר בנוסף לשירותו הצבאי היה עוסק בחנות בדברים הקטנים יותר וסופג את הניסיון והידע המשפחתי בתחומים השונים, שעונים, תכשיטים ותיקונים.
לאחר שחרורו מצה"ל פנה ללימודי מנהל עסקים, דבר שאפשר לו ליטול תפקיד הרבה יותר משמעותי בחנות המשפחתית מאשר רק במכירה פרונטאלית, תוך כדי התמקצעות בתחום השעונים בפרט. עם סיום התואר החל לפעול בתוך העסק המשפחתי עם רוח של חידוש ושיפוץ, היה אחראי לשיפוץ החנות והקמת המקבילה האינטרנטית בצורת אתר הנותן גישה למאות שעונים שניתן לראות בחנות. כיום עשייתו מתמקדת הן בניהול העסק והן בהקמת מגזין השעונים הישראלי – ווטשגורו
יניב הקדיש לנו אחר צהרים בחנות והסכים לענות על כמה שאלות, כמו כן הביא עימו שלושה שעונים מהאוסף הפרטי שלו עליהם יספר לנו בהמשך.
- יניב, אתה חלק ממשפחה שעוסקת בשעונים כבר כמה דורות, יונק את הנושא מגיל צעיר מאוד. איך חווית את שוק השעונים משתנה עם השנים? ואיך אתה רואה אותו כיום שאתה נוטל חלק פעיל בו?
את חווית השעונים חוויתי מגיל צעיר מאוד, אך עד שקיבלתי את השעון האוטומטי הראשון שלי, ענדתי בגאון קסיו GSHOCK, שספג חבטות החל מגיל בר מצווה ועד לסיום השירות הצבאי. את השעון האמיתי הראשון שלי קיבלתי כמתנת גיוס לצה"ל, זה היה ברייטלינג עם לוח צהוב בעל מחוג לזמן נוסף בעולם. הכוונה בשעון אמיתי היא לשעון מכאני שבנוי להחזיק מאות שנים. את אותו הברייטלינג, התחלתי לענוד רק כשסיימתי את השירות הצבאי
מהרגע שנכנסתי לעסק המשפחתי, ראיתי איך הקהל הישראלי מתאים את עצמו לאט לאט לשוק העולמי, בו הביקוש לשעוני יד שניה הוא אדיר. הביקוש לשעוני יוקרה תמיד היה בישראל, אך עם הזמן אנשים הבינו שכשקונים שעון שאמור להחזיק מאות שנים, אין שום סיבה שלא לרכוש אותו ביד שנייה. כך למעשה מקבלים תמורה כמעט זהה אך בחסכון גדול. כדי לעזור לאנשים להתגבר על מחסום ה"יד שנייה", אנו מנסים להרגיע את הלקוחות על ידי תחזוקה וטיפול בשעונים, ובהרבה מקרים מעניקים כיסוי דומה לזה של האחריות המקובלת בשוק על שעונים חדשים.
שינוי נוסף שאנו מרגישים על בשרנו יום יום הוא השינוי שהביא האינטרנט. הלקוחות של היום מבינים יותר על המוצר שהם רוצים לרכוש. הם מגובשים יותר, עם ידע רב לאחר שראו את המבחר האינסופי באינטרנט, מכירים את היתרונות והחסרונות שהם רואים בכל שעון ומצליחים להגיע להחלטה מודעת יותר. היו תקופות שהמוכרים היו מלמדים את הלקוח על השעון, והיה מקור הידע המקצועי. היום הלקוח מגיע מוכן, לעיתים עם יותר אינפורמציה שיש לכל מוכר. אולי ישמע מוזר מפיו של מוכר, אבל זה כמעט תמיד יתרון עבור המוכר והקונה כאחד. האינטרנט מוצף באינפורמציה וזה לא פשוט ללמוד להגיע לנתונים האמיתיים. נתקלנו בלא מעט מקרים בהם אנשים התפתו לרכוש באינטרנט בגלל המחיר האטרקטיבי, וקיבלו שעונים שלא ענו לציפיות שלהם, הן באיכות או בטיב מצב השעון.
- איך היית מאפיין את לקוח שענות היוקרה הישראלי?
לקוחות שעוני היוקרה בישראל אינם שונים בהרבה מאלה שבעולם. הרוב, לשמחתי, קונים שעוני יוקרה בשל התשוקה למה ש"מניע את המחוגים". את המכאניקה העדינה, הגימור, הטקסטורה, האסתטיקה, המדע והטכנולוגיה שהשעון מייצג. כמובן ישנו גם המרכיב האנושי, עשרות שנות פיתוח שהביאו ליצירה, ומאות עד אלפי שעות עבודה שהביאו להרכבת השעון.
דבר נוסף שמאפיין את הלקוח הישראלי, ושאותי מעודד באופן אישי, הוא חתך הגילאים הנמוך של האוכלוסייה המתעניינת בשעוני יוקרה. אנו חווים בשנים האחרונות התעניינות רבה בשעונים מכאניים (הן אוטומטיים והן ידניים) מצד אוכלוסייה "צעירה" בין גילאים של 18 ועד 25. מעבר לעובדה שאלו הם "לקוחות המחר", זה מעודד לדעת שהביקוש למוצרי איכות מתחיל כבר מגיל צעיר.
- מה דעתך על ריכוזיות המותגים בישראל?
שוק השעונים הישראלי מאופיין בהיצע עשיר של מותגים ודגמים, אך עם זאת בעל אופי ריכוזי. בישראל יש כ 4-5 יבואניות גדולות, כאשר כל אחת מחזיקה במספר גדול של מותגים. בסופו של יום, היבואניות מתקשות "לתחזק" מספר כה רב של מותגים, ומותגים טובים ואיכותיים נזנחים לשוליים. הרבה מותגים מוצאים את עצמם מתגלגלים מיבואן ליבואן, עד שמצליחים למצוא את הנכונות והמשאבים הכלכליים לשווקו באופן נכון וממושך. חשוב לזכור שבשוק מצומצם כמו הישראלי, מדובר במשחק סכום אפס: ככל שמותג אחד מטפס, הוא עושה זאת על חשבון מותג אחר שיורד. בנוסף, ריבוי המותגים פוגע ברווחיות של יבואנים, ובסופו של דבר הצרכן הסופי צריך לשלם על ההפסדים. אם כך, אפשר לשער שאם היה פיזור של מותגים בין יבואנים רבים יותר, הצרכן הסופי היה נהנה משירות ותמחור טוב יותר.
- אתם בעצמכם יבואנים, אם אני לא טועה. האם אפשר להרחיב במה כרוך להית יבואן של מותג שעונים?
נכון להיום אנו יבואנים של מותג שעונים שוויצרי הנקרא Davosa Swiss. היצרן של דבוסה חרט על דגלו לייצר שעונים בעלי ערך גבוה לתמורה. כל השעונים מגיעים עם ספיר קריסטל ומנגנוניים שוויצרים מכאניים מבית ETA הידועה. שעוני הצלילה הינם מקצועיים, ובעלי עמידות לעומק של 200 עד 500 מטר. הקולקציה החביבה עלי הינה ה"ארגונאוטיק", בעלת מאפיין מיוחד: זרחני טריטיום. הזרחנים הללו פועלים במשך 25 שנה ברצף, באופן עצמאי וללא צורך בטעינה חיצונית כלשהי.
על מנת להיות יבואן של שעונים, צריך להיות קודם כל בעל תשוקה לשעונים. אני חושב שמי שאינו מחובר לעולם הזה, לעולם לא יבין את צרכי הקהל שלו. ברמה הטכנית הדרישות הן מרובות. היצרן דורש מינימום של הזמנות, צמיחה עקבית, רמת איכות בלתי מתפשרת (למשל, קיום של מעבדה עצמאית לתיקונים) וכמובן פרסום.
ברמה הארצית, על מנת להתפרס למספר חנויות, יש להקים מערך הפצה, הכולל בין היתר הפעלת סוכני שטח, מערך לוגיסטי, פרסום ארצי ועוד. כל אלו כרוכים בהוצאות מרובות. המטרה שלנו היא להגיע למצב שבו נוכל להפיץ את המותג ולהצליח לשמור שמחיר השעון ישמר נגיש ככל הניתן. ללא ספק תפקידו של יבואן הוא לא פשוט, אך אנו שמחים לאתגר ומקווים להצליח להביא לצרכן הישראלי מוצר טוב במחיר אטרקטיבי.
- האם אתה יכול להסביר לקוראים שלנו מה הוא יבוא מקביל, ומה משמעות הדבר?
יבוא מקביל, ברמת התיאורטית, הוא יבוא שלא דרך היבואן הרשמי. זה קורה היום בכל התחומים: ביגוד, הנעלה, אלקטרוניקה, רכב וכו'. היתרון המשמעותי עבור הלקוח, הוא המחיר. חנות שמוכרת ביבוא מקביל אינה כפופה למגבלת הנחות ע"י היבואן\היצרן. המחירים שהחנות מקבלת הם זולים יותר אילו הייתה קונה ישירות מהיבואן. זאת, כפי שציינו קודם, עקב עלויות ההפצה והפרסום שמועמסים על היבואן הרשמי. בנקודה זו חשוב לציין כי יבוא מקביל איננו פוגע בחוקיות המוצר, ואין מדובר בהברחה של סחורה. ביבוא מקביל כמו ביבוא רשמי, חל על היבואן תשלום כל המיסים והאגרות המתאימות. יחד עם זאת, פטור מהגבלים ועלויות שהיצרן יכול להטיל על יבואן רשמי הנושא את שמו. יש לכך שתי השלכות חשובות, הראשונה ההקלה במחיר שהצרכן הסופי נהנה ממנה. השנייה האחריות שלי לתת רמת שירות טובה ואחריות למוצרים בצורה הטובה ביותר.
- לאן אתה חושב שמתפתח שוק השעונים בארץ, מה צפוי לנו בעתיד?
אני חושב שישראל אט אט משלימה פערים כלפי הסטנדרט האירופאי, בכל הקשור למקצועיות וחווית הלקוח, היצרנים הגדולים מעוניינים לייצר בישראל חווית קניה משופרת. אנחנו כבר עכשיו עדים להקמת בוטיקים של שעונים שוויצרים, על מנת להעניק ללקוח חווית רכישה אולטימטיבית. בנוסף, יצרני השעונים יחפשו להכשיר מרכזי שירות מקצועיים יותר, אשר ידעו לתת מענה ברמה האירופאית.
נכון להיום, מותגים מעל רמה מסוימת נשלחים לאירופה על מנת לבצע תיקונים. הדבר נשמע טוב עבור שעונים מורכבים מאוד, אך יכול ליצור מצבים קצת פחות מובנים, כמו החלפת סוללה בשעון נשים של פטק פיליפ, כרוכה בשליחת השעון לשוויץ והמתנה ארוכה. אני מאמין שבשנים הקרובות יכולת מתן השירות הטכני בארץ תשתפר ותגיע לרמה דומה לזו שניתן להשיג בשוויץ.
- בנימה אישית יותר, אם לא היית נולד לתוך השענות, מה אתה חושב שהיית עושה בחיים?
קשה לי לדמיין את עצמי עושה משהו אחר. אני מודה כל יום על הזכות לעסוק בתחום שאני אוהב. מלבד האהבה לשעונים, התחום מלווה בהמון רגש והיסטוריה. נכנסים אלינו לקוחות מדי יום על מנת לתקן או לשפץ שעונים, בעלי ערך סנטימנטלי עבורם. חלק גדול מהשעונים הללו הם עתיקים, ומביאים איתם פיסת היסטוריה ייחודית.
שעון שמאוד ריגש אותי באופן אישי, הינו השעון של הנווט ארהל'ה כץ ז"ל. לקוח טוב שלנו, איש חיל האויר, אתגר אותנו לפני מספר חודשים לגבי "איזה שעון אומגה ישן" שברשותו. כשהגיע לחנות, הסביר לנו שזהו שעון בעל ערך היסטורי רב אך לא פירט יותר מדי. מייד שמנו לב כי מדובר בשעון אומגה שניתן בזמנו לטייסי חיל האוויר הישראלי, אך לא שיערנו לרגע שמדובר בשעונו האישי של הנווט שנפל בשבי. לאחר מספר שבועות, כאשר הפאזל הושלם והצלחנו לאסוף את כל המידע לגבי השעון, הסביר לנו כי זהו השעון של הנווט ארהל'ה כץ ז"ל, וכי השעון הוחזר לאחר מאמצים בלתי נלאים. חשנו ברי מזל שעלה בידינו לסייע במשימה בעל חשיבות כה גדולה.
אני מבין שיש לך כמה שעונים מהאוסף הפרטי שלך להראות לנו, למה שלא תראה לנו מה הבאת ותספר לנו קצת על כל אחד מהם.
צילום: יניב שניידר
הראשון שבהם, ברייטלינג לונג'יטוד, זה היה השעון הרציני הראשון שלי. קיבלתי אותו כמתנת שחרור מאבא שלי, יש לציין שהיה משומש (אבל יש אחריות, לא מודאג). אחד הדברים שהכי אהבתי בו מה שאהבתי בשעון הזה, שהוא יוקרתי ועם זאת קצת "ליצני", ללא ארשת פנים רצינית. הלוח שכולו צהוב, עם רצועת עור כחולה שיווה לו מראה ייחודי ועם זאת רק מי שהכיר את המותג, ידע על מה מדובר. מרבית חברי ללימודים אמרו לי להתחדש על ה"טיסו" החדש שלי. זה אחד הדברים שנתנו לי סיפוק מסוים, שעון שלא משדר יומרנות, "ללכת עם ולהרגיש בלי".
צילום: יניב שניידר
השעון השני שאני מעריך מאוד באוסף הפרטי שלי הוא רולקס סאבמרינר עם תאריך דגם 1680, השעון הזה יוצר בשנת 1971 ועלה בזמנו 385$ בלבד. נכון להיום, הדגם "סאבמרינר" משווק כבר 63 שנים ברציפות. רק הולך וממשיך לצבור פופולאריות, וכך גם מאמירים מחירם של הדגמים העתיקים שלו. זהו אחד הדגמים היותר אייקוניים של רולקס ועבורי הייתה משימה קשה למצוא אחד במצב טוב שכזה. לבסוף הישועה הגיעה דווקא מחבר שהסכים למכור לי את שלו, בתמורה להבטחה שלא אמכור את השעון לעולם.
צילום: יניב שניידר
השעון השלישי ואחרון שאני רוצה להראות היום, הוא זניט פיילוט ביג דייט ספיישל. מדובר על דגם אקטואלי של שעון האל פרימארו האגדי, מנגנון הכרונוגרף האוטומאטי הראשון שיצא לשוק בשנת 1969. זניט מצליחים לשמור על המנגנון חי עם הרבה שינויים ושמירת תדר הפעולה שלו על 36,000 פעימות לשעה שזה דבר מדהים לכשעצמו. מדובר בשעון עם הרבה היסטוריה בעולם השענות, כשמו הוא "El Primero". את השעון הזה ספציפית קניתי מחבר יקר שהכרתי בזכות המסחר בשעונים. הוא זה שהכניס לי את מחלת ה "זניט" שבסופו של דבר גרמה לי לרכוש את שעון הזניט הראשון לאחר שנים של רולקס.
קרדיט: Yaniv Schneider
23.07.2019
